|
|
עמוד:16
תפילות החיים וברכותיהם זבד הבת מנהג שמקורו בבני עדות המזרח, ההולך ותופס לו מקום בחברה כולה, הוא המנהג לערוך מסיבה לרגל הולדת בת, זמן לא רב לאחר לידתה [אין למנהג זה תאריך קבוע]. במסגרת המסיבה שבים ומכריזים על שמה של הילדה, וחוגגים את האירוע בשירים ובפיוטים. ויש הנוהגים לומר במסגרת זו את הקטעים הבאים: יונתי בחגוי הסלע, בסתר המדרגה, הראיני את מראיך, שיר השירים ב, יד השמיעני את קולך, כי קולך ערב ומראיך נאוה: וכשהבת היא בת בכורה לאמה, מוסיפים ואומרים: אחת היא יונתי תמתי, אחת היא לאמה, ברה היא שיר השירים ו, ט ליולדתה, ראוה בנות ויאשרוה, מלכות ופילגשים ויהללוה: ומכריזים על שמה של הבת בנוסח זה: מי שברך אמותינו הקדושות והטהורות — שרה רבקה רחל ולאה, מרים הנביאה ואביגיל ואסתר בת אביחיל — הוא יברך את הילדה הנעימה הזאת, ויקרא שמה [פלונית בת פלוני ופלונית] במזל טוב ובשעת ברכה, ויגדלה בבריאות, שלום ומנוחה, ויזכה לאביה ולאמה לראות בשמחתה ובחפתה, בבנים ובבנות, בעשר וכבוד, דשנים ורעננים ינובון בשבה, וכן יהי רצון ונאמר אמן. וממשיכים בחגיגה, בסעודה, בשירים ובשמחה. 0 זבד: מתנה, שי. חגוי הסלע: נקיקי הסלעים. סתר המדרגה: המקומות הנסתרים שבין הסלעים המדורגים. תמתי: יפתי. ברה: נקייה, צחה. ויאשרוה: שיבחו והיללו אותה. אביגיל: אשת נבל הכרמלי שנישאה למלך דוד [ובמסורת המדרשית היא נתפסת כצדקת]. אסתר בת אביחיל: גיבורת מגילת אסתר. בנים: צאצאים [כל מי שנבנה מן האדם]. דשנים וכו': גם בזקנתם יתנו תנובה, פרי, כלומר יהיו במלוא כוחם [על פי תהלים צב, טו].
|
|