|
|
עמוד:14
תפילות החיים וברכותיהם ברשות מרנן ורבנן ורבותי אפתחה בשיר פי ושפתי ותאמרנה עצמותי ברוך הבא בשם יהוה. נודה ברשות [זה וזה] נברך אלהינו.... [וממשיכים כרגיל [עמ' 176] עד "בעיני אלהים ואדם" [עמ' 182]. ולקראת סיום אומרים: הרחמן הוא יברך אבי הילד ואמו, ויזכו לגדלו ולחנכו ולחכמו מיום השמיני והלאה ירצה דמו, ויהי יהוה אלהיו עמו. הרחמן הוא יברך בעל ברית המילה, אשר שש לעשות צדק בגילה וישלם פflעלו ומשכרתו כפולה, ויתנהו למעלה למעלה. הרחמן הוא יברך רך הנמול לשמונה, ויהיו ידיו ולבו לאל אמונה ויזכה לראות פני השכינה שלש פעמים בשנה. הרחמן הוא יברך המל בשר הערלה, ופרע ומצץ דמי המילה איש הירא ורך הלבב עבודתו פסולה, אם שלש אלה לא יעשה לה. מרנן ורבנן: מורינו ורבותינו. עצמותי: גופי, כל מהותי. 0 ולחכמו: לתת לו חכמה. ירצה דמו: דם הברית יתקבל ברצון. בעל ברית המילה: הסנדק [כינוי שרווח בימי הביניים]. צדק: דבר נכון וראוי. וישלם פעלו: יתן לו שכר על מעשהו. ידיו ולבו: מעשיו ומחשבותיו. לאל אמונה: נאמנים, ישרים, לפני האל. לראות פני השכינה: בעלייה לרגל [לאחר הקמת המקדש]. ופרע ומצץ דמי המילה: הסיר את הערלה ושאב את הדם. רך הלבב: פחדן. שלש אלה: המילה, הפריעה והמציצה — שלושת חלקיו של טכס הברית. הרחמן: פיוט זה נתחבר ככל הנראה בידי פייטן בשם "אברהם" [ושמו מופיע באקרוסטיכון "אבי הילד", "בעל ברית", "רך הנמול", "המל בשר הערלה", "משיחו"], ויש המזהים אותו עם פייטן בשם אברהם בן יצחק הכהן. הבתים הראשונים עוסקים במילה ובאלה שנוטלים בה חלק [ההורים, הסנדק, התינוק והמוהל] ושני הבתים האחרונים מבקשים את ביאת אליהו, מבשר הגאולה, וביאת המשיח, אלא שהם מובאים בסדר הפוך, כדי לסיים באליהו הנביא הקשור לטכס ברית המילה.
|
|