|
|
עמוד:10
תפילות החיים וברכותיהם וממשיכים ואומרים: עמידה עלינו לשבח לאדון הכל, לתת גדלה ליוצר בראשית, שלא עשנו כגויי הארצות, ולא שמנו כמשפחות האדמה, שלא שם חלקנו כהם וגורלנו ככל המונם, שהם משתחוים להבל וריק ומתפללים אל אל לא יושיע, ואנחנו קידה כורעים ומשתחוים ומודים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ, ומושב יקרו בשמים ממעל, ושכינת עזו בגבהי מרומים. הוא אלהינו, אין עוד. אמת מלכנו, אפס זולתו, ככתוב בתורתו: וידעת היום והשבת אל לבבך, דברים ד, לט כי יהוה הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, אין עוד. 0 עלינו: חובה עלינו. אדון הכל: מי שברא הכל, מושל בו ומנהיגו. לתת גדלה: לספר את גדולתו. גויי הארצות ... משפחות האדמה: אומות העולם. חלקנו כהם: גורלנו כגורלם. ככל המונם: מספרם הרב. הבל וריק: דבר חסר כל ערך. נוטה: פורש, מותח. יקרו: כבודו. שכינת עזו: המקום שבו שוכן כוחו. אפס זולתו: אין עוד מלבדו. והשבת אל לבבך: קבע בלבבך. עלינו לשבח: זו תפילת הסיום של כל אחת מן ההתכנסויות לשם תפילה בכל ימות השנה. היא נאמרת לאחר ערבית, מוסף [וביום שאין בו מוסף: שחרית] ומנחה. כן היא נאמרת בסיום טכס קידוש לבנה. אחריה נאמר קדיש יתום.
|
|