|
|
עמוד:4
תפילות החיים וברכותיהם ברכת הגומל נהוג שהיולדת מברכת ברכה זו בתוך החודש הראשון שלאחר הלידה. בלידת בן נהוג לאומרה כחלק מטכס ברית המילה, ובלידת בת נהוג לאומרה בבית הכנסת, במניין: ברוך אתה יהוה, אלהינו מלך העולם, הגומל לחיבים טובות, שגמלני כל טוב. והקהל עונה: אמן. מי שגמלך טוב, הוא יגמלך כל טוב, סלה. "שלום זכר" בליל שבת הראשון שלאחר לידת בן יש הנוהגים להתאסף בבית ההורים [או בבית אחר], לציון האירוע. מקובל לאכול בהזדמנות זו גרגירי חומוס או עדשים מבושלים, לשיר ולשמוח. מנהג זה הוא כנראה גלגול של מנהג דומה מימי הביניים, שיסודו בתפיסה עממית שראתה את התינוק עד לאחר יום מילתו כנתון בסכנה. בשל תפיסה זו נהגו להקיפו בקמיעות וללמוד תורה סביב מיטתו. ויש הנוהגים גם היום להביא ילדים קטנים בלילה שלפני ברית המילה כדי שיקראו בצוותא "קריאת שמע" ליד עריסת התינוק. 0 הגומל: המעניק. לחיבים: לבני אדם שאפשר ואינם ראויים לכך. ברכת הגומל: על פי ההלכה חייבים ארבעה אנשים שיצאו מסכנה להודות על כך על ידי אמירת ברכה: מי שיצא מבית האסורים, מי שחלה [חולי מסוכן] והבריא, מי שהלך בדרך מסוכנת והגיע בשלום למקום חפצו ומי ששב בשלום מנסיעה בים [תלמוד בבלי, ברכות נד ע"ב]. יולדת נחשבת לעניין זה כחולה מסוכן שהבריא. "שלום זכר": יש מפרשים ביטוי זה כקריאת "ברוך הבא" לתינוק הנולד, כלומר: "שלום, זכר". חומוס או עדשים: אלו גם מן המאכלים המוגשים בסעודת ההבראה שלאחר הקבורה, כתזכורת למחזור החיים שהוא כגלגל חוזר על עצמו. גרגירי החומוס המבושלים קרויים ביידיש "ארבס" והמסורת העממית מקשרת שם זה אל הבטחת ה' לאברהם: "הרבה ארבה את זרעך" [בראשית כב, יז].
|
|