|
עמוד:534
לדוגמה , הבעלים של עיתון מסוים אסרו על העיתונאים הכותבים בעיתונם לכתוב מאמרי ביקורת על חברה כלכלית המצויה שבבעלותם . קבוצות אינטרס שונות . קבוצות אלה משתמשות בתקשורת לקידום ענייניהן . לעתים נעשה הדבר ללא ידיעתם של העיתונאים המעורבים בכך . לדוגמה , הדלפת ידיעה לעיתונות כדי לזכות בפרסום ן יידוע העיתונות בדבר קיום הפגנה , מתוך כוונה שנוכחות מצלמות הטלוויזיה תגרום למפגינים להקצין את התנהגותם ולנקוט פעולות אלימות ; זאת כדי לזכות בתשומת לב הציבור ולהשיג את מטרתם . קיומה של תחרות בין אמצעי התקשורת על ראשוניות או בלעדיות בפרסום ידיעה ( סקופ ) , אירוע שקרה זה לא כבר או שרק עתה נודע על התרחשותו . תחרות זו משפיעה על מה יופיע ואיך יופיע בתקשורת . בשל התחרות בין אמצעי התקשורת על קהל היעד ( רייטינג ) , החדשות מוצגות באופן דינמי , מהיר וקליט . כיוון שכך , אירוע שאין בו תנועה וקצב נחשב כראוי פחות לתשומת לב תקשורתית . הבניית מציאות המושפעת מהגורמים האלה לוקה בחסר , משום שהם מביאים לצמצום מגוון הנושאים המסוקרים , לבחירה בנושאים שלא תמיד משקפים מהימנה את ההתרחשות הפוליטית " האמיתית", ומתוך כך לעיוות המציאות . במילים אחרות , על סמך הסיקור החדשותי , הצופה , הקורא או המאזין עלול לגבש השקפת עולם פוליטית מוטעית . קביעת סדר היום הציבורי העלאת נושא על סדר היום הציבורי נעשית ביוזמת עיתונאים , פוליטיקאים , ביוזמת גורמים המייצגים מגזרים שונים בחברה וביוזמת קבוצות אינטרס המעוניינות להעלות נושא , כגון נשים מוכות , סמים , אלימות במשפחה , לדיון ציבורי ולהביאו לידיעת התקשורת . העיתונות מעלה נושאים שונים על סדר היום , והפוליטיקאים נדרשים להגיב . התנהגות הפוליטיקאים , תהליך קבלת ההחלטות ותוכנן - כל אלה מושפעים מסדר היום הציבורי הנקבע על ידי התקשורת . מדובר ביחסי גומלין מורכבים : חברי כנסת רבים מגבשים שאילתות בעקבות חשיפת מידע בתקשורת . כלומר , התקשורת מניחה את הנושא על שולחנו של חבר הכנסת , וחבר הכנסת מניח שאילתה בנושא זה על שולחנה של הכנסת . מבחינה זו ניתן לומר שהתקשורת מגדירה את הנושאים הפוליטיים בכל יום מחדש . לדוגמה , חברי כנסת רבים דורשים מהכנסת לעסוק בליקויים שנחשפו בדוח מבקר המדינה , רק משום שהתקשורת מרבה לעסוק בליקויים אלה ומקדישה להם מקום מרכזי . הפוליטיקאים , המעוניינים לקבל במה תקשורתית בתכיפות גדולה ככל האפשר , ישתדלו לרכז את מאמציהם בטיפול בנושאים שהתקשורת מעלה . כך עשוי להיווצר מצב שבו בעיה ציבורית חשובה אינה זוכה לטיפול הולם משום שהיא אינה זוכה לסיקור מרכזי בתקשורת ; ואילו עניין בעל חשיבות מועטה יחסית יטופל משום שסוקר בהרחבה בתקשורת . במילים אחרות , כוחה העצום של התקשורת ומרכזיותה בחיים הפוליטיים והציבוריים גורמים לעתים למצב שבו הפוליטיקאים יעדיפו להתמקד בקנקן ולא במה שבתוכו : הם יעדיפו לעסוק בנושאים הזוכים לסיקור תקשורתי ולאו דווקא באלה הדורשים עבודה פרלמנטרית חשובה , נטולת חשיפה ולא פופולרית , כמו חקיקה ודיונים בוועדות הכנסת . זאת ועוד , כדי לקדם את תדמיתם הציבורית בדרך הרצויה
|
|