|
|
עמוד:526
פרק י תקשורת ופוליטיקה בישראל חשיבותן של זכות חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת כאשר דנים ביחסי הגומלין בין התקשורת ובין הפוליטיקה במדינה דמוקרטית יש להקדים ולדון במשמעותן ובחשיבותן של זכות חופש הביטוי וזכות העיבוי לדעת , משוס שללא ההכרה בחשיבותן של שתי זכויות אלה ובמחויבותה של המדינה למימושן אין התקשורת יכולה למלא את תפקידה החשוב במדינה הדמוקרטית . הזכות לחופש הביטוי הזכות לחופש הביטוי היא אחת מזכויות האדם הבסיסיות והיסודיות . זכות זו פירושה שלכל אדם יש הזכות להחזיק בדעות משלו ולבטא את עצמו בלי שיגבילו אותו , וכן זכותו לקבל מידע מאמצעי התקשורת ולמסור להם מידע . הזכות לחופש הביטוי היא זכות רחבה וכוללת חירויות נוספות , כגון חופש העיתונות : חופש הביטוי בעיתונות הכתובה והאלקטרונית , חופש היצירה : חופש הביטוי בספרות , במחזות ובסרטים , חופש הביטוי הפוליטי : חופש ההפגנה וחופש האספה . בפרק זה נדון בחופש הביטוי בתקשורת . הזכות לחופש הביטוי מעוגנת בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם .1948 סעיף י"ט : " כל אדם זכאי לחירות הדעה והביטוי , לרבות החירות להחזיק בדעות ללא כל הפרעה , ולבקש ידיעות ודעות ולקבלן ולמסרן בכל הדרכים וללא סייגי גבולות . " מערכת המשפט בישראל מכירה בחשיבותו ובמרכזיותו של חופש הביטוי ואף מכנה אותו " זכות עילאית". בפסק דין " קול העם " קבע השופט אגרנט : י " הזכות לחופש הביטוי הינה זכות עילאית ... אשר ... מהווה את התנאי המוקדם למימושן של כמעט כל החירויות האחרות ... אין קיום למשטר דמוקרטי אם אין שיטת המשפט מכירה בחופש הביטוי . " בפסק דין זה מ - ,1953 המתבסס על הכרזת העצמאות כקובעת את ערכיה של מדינת ישראל , הוכרה לראשונה הזכות לחופש הביטוי . מאז ועד היום נחשבת זכות זו לאחת מזכויות היסוד החשובות במערכת המשפט . פסק דין זה יצר את התשתית לקיום חופש העיתונות בישראל ולהגנה עליו מפני פגיעה . בג"ץ 73/53 וקול העמיי נגד שר הפנים : ראו פירוט בעמ' .541
|
|