|
|
עמוד:492
סמכות החנינהש הוויכוח סנינ נושא סמנות החנינה של הנשיא מתנהל ויכוח ציבורי ער על שתי שאלות עקרוניות . שאלה אחת היא אס אין בסמכות זו של הנשיא משום פגיעה בסמכות בתי המשפט , בעקרון שלטון החוק ובשוויון בפני החוק . שכן , בניגוד לבית המשפט הפועל על פי חוק , מתקיים בו הליך משפטי הוגן על פי כללים קבועים מראש ומתקיים עקרון השוויון בפני החוק כלפי כל הנאשמים , הרי שהשיקולים המנחים את הנשיא בהענקת חנינה הם שיקולים לפנים משורת הדין , שיקולים אישיים , אנושיים , המתגבשים מתוך התחשבות בקשייו ובמצבו האישי של מבקש החנינה , על פי מידת החסד והרחמים . בהענקת חנינה על ידי הנשיא אין קריטריונים אחידים ושווים בהתייחסות לעבריינים השונים , ומתוך כך עלולה זכות השוויון להיפגע . שאלה אחרת היא אם סמכות החנינה הלא מוגבלת של הנשיא אינה סמכות רחבה מדי , שכן הנשיא אינו חייב להציג את השיקולים שהינחו אותו במתן החנינה . כפי שלמדנו , חוק יסוד : נשיא המדינה מעניק לנשיא חסינות מלאה במילוי תפקידו , בפני כל פעולה משפטית . חסינות זו חלה על הנשיא בתקופת כהונתו כנשיא וגם לאוזר תום תקופת כהונתו כנשיא . בשל החסינות , החלטתו של הנשיא בנושא החנינה אינה עומדת לביקורת שיפוטית ואי - אפשר לערער על החלטותיו בתחום זה בפני בית המשפט . עלול להיווצר מצב שבו הנשיא יחליט החלטות שרירותיות או שגויות אשר אינן מתיישבות עם עקרון שלטון החוק או עם עקרון השוויון בפני החוק . כדי להגביל את סמכות הנשיא , להגן על שלטון החוק ולאפשר ביקורת על החלטת הנשיא נקבע בחוק סייג : כתב החנינה יקבל תוקף חוקי רק אם יחתום עליו גם שר המשפטים . כלומר , יכולתו הבלתי מוגבלת של הנשיא לחון מבוקרת באמצעות שיקול דעתו של שר המשפטים . כיוון ששר המשפטים נושא באחריות בפני הכנסת , הרי שהכנסת יכולה לערער על החלטת הנשיא באמצעות שאילתות לשר . מנגנון זה נועד להבטיח שהנשיא לא ייתן חנינה או יידחה בקשה לחנינה מנימוקים שרירותיים . דרך נוספת להבטיח מתן חנינות משיקולים ראויים היא באמצעות הפעלת ביקורת שיפוטית עקיפה על החלטת הנשיא להעניק חנינה . לבית המשפט יש סמכות לדון בעתירות המוגשות נגד גורמים הקשורים להליך החנינה , כגון שר המשפטים , היועץ המשפטי לממשלה והשר לביטחון פנים הממונה על המשטרה . במסגרת תפקידם וסמכותם גורמים אלה מעורבים במידה זו או אחרת בהליך המשפטי בביצוע גזר דין , וכן בהליך ביצוע החנינה , בחתימת הקיום על החנינה , בהקלה בעונש , או בשחרור האסירים , ולכן ניתן לערער על שיקול דעתם בנושא זה . לדוגמה , בית המשפט יכול לדון בעתירה המוגשת נגד השר לביטחון פנים , הדורשת לשוב ולאסור אדם ששוחרר ממאסרו על סמך כתב חנינה , בטענה שהחנינה הייתה שלא כדין ונבעה משיקול דעת מוטעה ; ניתן לעתור נגד היועץ המשפטי לממשלה ולבקש מבית המשפט שיורה לו לפעול לחקירתם של חשודים בביצוע עבירה , ואף זאת בטענה שחנינת הנשיא הייתה שלא כדין ושהשיקולים למתן החנינה היו שגויים ומוטעים . הגשת עתירות לבית המשפט - המאפשרת ביקורת שיפוטית עקיפה על שיקול הדעת של הנשיא בנושא החנינה - והאחריות שנושא שר המשפטים בפני הכנסת בנושא החנינה ,
|
|