|
|
עמוד:474
בהוצאות כגון סלילת כבישים . כל התשלומים מועברים לאישור שר הפנים ונקבעים בחוקי עזר עירוניים . שפיטה . ברשות המקומית קיימים מוסדות מעין שיפוטיים אשר בסמכותם לדון בערעורים של אזרחים על פשלות הרשות המקומית בנושאים כמו : ביוב , שירותי סעד . תכנע ~ נייח . חוק התכנון והבנייה ( 1986 ) מעניק לרשות המקומית סמכות לעצב את אופיו של היישוב , את צביונו ואת רמת החיים בו על פי העדפות ואינטרסים מקומיים . במילים אחרות , סמכותה של הרשות להגדיר את שימושי הקרקע ולהפקיע קרקעות לצורכי ציבור מאפשרות לרשות לקבוע את אופי היישוב , רמת רווחתו הסביבתית , הרכב אוכלוסייתו ואת המבנה הכלכלי שלו . סמכות זו , המעניקה בידי השלטון המקומי עוצמה ושליטה על משאב יקר ערך - קרקעות , מוגבלת באמצעות הליכים ביורוקרטיים : בעבור כל שימוש בקרקע נדרש אישור של ועדות תכנון בדרג המחוזי ובדרג הארצי ואישור של שר הפנים , ולעתים גם אישור של נציגים של משרדי ממשלה השותפים בוועדות התכנון . ונפועידים : נגונן שיליותיך צינוריים עיקר תפקידה של הרשות המקומית מתמקד במתן שירותים : שירותי חינוך , שירותי רווחה , שירותי בנייה , ביוב ומים , שירותי תברואה , מתן רישוי לעסקים ושירותי דת . שירושי חינוך . מבחינת החוס בישראל , מערכת החינוך היא ממלכתית , באחריות משרד החינוך , כלומר באחריותה של המדינה . משרד החינוך אחראי למהות החינוך ולתכניו הערכיים . המשרד קובע את המדיניות ואת תכניות הלימודים , מפקח אחר יישום תכניות לימודים ודרכי ניהול והוראה ומאייש תפקידי ניהול והוראה . הרשות המקומית אחראית על הפעלת מערכת החינוך : אחזקה של מוסדות החינוך , אספקת שירותי עזר לבתי הספר , כמו מזכירות , רישום תלמידים , הפעלת מערכת חינוך טרום חובה ומערכת חינוך תיכון ( חטיבות עליונות ) שרוב העובדים בהן הם עובדי הרשות המקומית . למרות חלוקת סמכויות זו - בין תכנים לנהלים - השלטון המרכני מאפשר לרשויות מקומיות ליטול חלק פעיל בעיצוב מערכות החינוך המקומיות גם מבחינה ערכית . משרד החינוך מקציב לרשויות מקומיות תקציבים לפיתוח תכניות אב להקמת מערכת חינוך מקומית . הרשות המקומית יכולה לקבוע גם את המהות והתכנים , אם כי אין מדובר במדיניות קבועה של משרד החינוך . כלומר יש רשויות מקומיות המסתפקות בהפעלת מערכת החינוך ובמתן שירותים נלווים , ויש רשויות שנוסף לכך הן גם מעצבות את מערכת החינוך המקומית מבחינה תוכנית וערכית . שיווטי תחחה . בדומה לשירותי החינוך הממלכתי מקובל לראות בשירותי הרווחה שירותים ממלכתיים שבאחריות רשויות השלטון המרכזי במדינה . כלומר , משרד הרווחה קובע מדיניות למתן שירותים ואת אוי הפעלתם , ומקציב להם את הכספים הדרושים . אך עם זאת , חוק שירותי הסעד ( 1958 ) מטיל את מלוא האחריות למתן שירותי הרווחה על הרשות המקומית , והשלטון המרכיי ( משרד הרווחה ) אינו מחויב להגדיר אילו שירותים יש לספק ומהם מקורות המימון לשירותים אלה . כלומר , הרשות המקומית מופקדת על מתן שירותים לתושבי הרשות ,
|
|