|
|
עמוד:457
כלומר , הממשלה החליטה החלטה ביצועית המנוגדת להחלטת הכנסת . מכאן נובע , שאף על פי שלכנסת יש עליונות פורמלית על הממשלה ואף יש לה אמצעים לבקר ולפקח על הממשלה , בפועל עליונות הכנסת על הממשלה מוגבלת . לסיכום כפי שראינו עד כה , שתי הרשויות קשורות זו בזו : הכנסת אינה יכולה לעבוד בלי שיתוף פעולה של הממשלה , והממשלה אינה יכולה לפעול בלי שהכנסת תעניק לה גיבוי הוקי . ראינו גם שיש בידי הממשלה אפשרויות אחדות לכוון את עבודת הכנסת וליצור את הרושם שהממשלה היא כל - יכולה בכנסת . כדי לשמור על יחסי איזון בין שתי הרשויות נקבע בחוק יסוד : הממשלה ( 2001 ) . סעיף 28 ב ) " הבעת אי אמון בממשלה תיעשה בהחלטה של הכנסת , ברוב הבריה , לבקש מנשיא המדינה להטיל את הרכבת הממשלה על הבר כנסת פלוני , שהסכים לכך בכתב . ג ) ההליטה הכנסת כאמור , רואים את הממשלה כאילו התפטרה עם קבלת הההלטה : הנשיא יטיל בתוך יומיים מקבלת הההלטה , את התפקיד להרכיב ממשלה על הבר הכנסת שצוין בההלטה . סעיף 29 א ) " נוכה ראש הממשלה כי קיים בכנסת רוב המתנגד לממשלה , ושעקב כך נמנעת אפשרות לפעולה תקינה של הממשלה , רשאי הוא , בהסכמת נשיא המדינה , לפזר את הכנסת בצו שיפורסם ברשומות " הצו ייכנס לתוקפו 21 ימים אחרי יום פרסומו . במהלך 21 ימים אלו רשאים רוב חברי הכנסת לבקש בכתב מנשיא המדינה להטיל על ח"כ ( שאינו ראש הממשלה ) להרכיב ממשלה ולמנוע על ידי כך את פיזור הכנסת ובחירות חדשות . אם במהלך 42 ימים לא הצליח המועמד להרכיב ממשלה מתפזרת הכנסת ונערכות בחירות לכנסת . סעיפים אלה יוצרים מצב של " יחסי איזון " בין שתי הרשויות , ומטרתם לשמור על יציבות השלטון . יציבות רעועה עלולה לגרום להידרדרות המערכת הפוליטית , הפלת ממשלות לעיתים תכופות ויצירת מצב של בחירות חוזרות ונשנות לכנסת .
|
|