|
|
עמוד:223
החוק על פי טבעו מדבר בלשון של הכללה , והוא אינו יכול להיות צודק או להיראות צודק בכל מקרה . תמיד יהיו חריגים שהמחוקק לא היה מודע להם או לא היה מסוגל להתחשב בהם . לכן שואף החוק לצדק ממוצע , כפי שהוא נראה למחוקק , ולא לצדק מוחלט . משום כך תמיר יהיה מי שיראה , אולי בצדק , חוק מסוים כחוק בלתי צודק . הציבור החרדי בישראל למשל , בהכרח יסתייג מחוקים חילוניים . תמיד יהיה מי שיתמוך ומי שיתנגד לחוק המתיר או אוסר הפלות , מגביל את שכר הדירה כדי להגן על הדייר ביחסיו עם בעל הבית , מטיל מס על ירושה או קובע עונש מוות . מכאן , שתמיד יהיו אנשים וקבוצות בציבור שיחושו באופן כן ועמוק עימות חריף בין מצוות החוק לבין מצוות המצפון , האמונה או ההשקפה . תהיה זו טעות או צביעות לבטל או לזלזל כעימות כזה . אין אפשרות עיונית לומר לאדם כזה שהוא טועה , האם יש למי מאתנו התבונה או הסמכות לומר זאת . למשל , לאדם דתי המעדיף צו אלוהי על פני חוק חילוני ? גם אין , בדרך כלל , סיכוי מעשי לשכנע אדם כזה שהוא טועה . איש באמונתו יחיה . אף על פי כן , החברה המאורגנת , כלומר רשויות המדינה , אינן יכולות להשלים עם תופעה של הפרת החוק על בסיס אידיאולוגי . עם כל ההבנה לבעיה של אדם השרוי בעימות פנימי בין החוק לבין האידיאולוגיה , אסור למדינה לגלות כלפיו יחס של השלמה או סלחנות . אסור לה - כי בנפשה הדבר , וברור כשמש שאין שום אפשרות , עקרונית או מעשית , לשאת פנים לקבוצה אידיאולוגית אחת בלבד . מי שמפר חוק כרי לפתור לעצמו בעיה אידיאולוגית טועה אם הוא רואה עצמו כמי שפועל באופן מוסרי . הוא נהנה ביודעין ומבקש להמשיך וליהנות , מכל ההגנות , החרויות והשירותים שהחוק מעניק לו . אין זה מוסרי שיהנה מן הזכויות ויתכחש לחובה הבסיסית - שהיא התנאי לכל הזכויות האלה - של ציות לחוק גם כאשר אין החוק נראה בעיניו צודק או ראוי . ... לבסוף , לכל מי שאיננו מוכן לשמוע או להשתכנע , וללא ספק יש כאלה בין הקנאים לאידיאולוגיה , חייבת המדינה לומר בלשון חד - משמעית , שהיא רואה בעבריינות האידיאולוגית תופעה מסוכנת . העבריינים האידיאולוגים תהא האידיאולוגיה שלהם אשר תהיה , חייבים לדעת שדינם כדין עבריינים [ פליליים ] ; הם צריכים וצפויים לעמוד לדין ולשאת את עונשם .
|
|