|
|
עמוד:216
בניגוד לסרבנות המצפונית , המוכרת במדינות דמוקרטיות כמו ארה"ב ובריטניה , הרי שסרבנות ממניעים אידיאולוגיים - פוליטיים אינה מוכרת במדינות דמוקרטיות , לרבות במדינות אלה . אי - ציות לחוק מטעמים פוליטיים נחשב לסרבנות פסולה , ועבריינות אידאולוגית - פוליטית אסורה . הסיבות לאי - ההכרה בסרבנות אידיאולוגית - פוליטית נובעות מכך שהמדינה אינה יכולה להתקיים ולתפקד במצב שבו הציות לחוק נמסר להכרעה אישית של כל אדם ואדם . אם המדינה תאפשר לכל אדם לטעון שהשקפתו האידיאולוגית - הפוליטית מקנה לו פטור מציות לחוק , חובת הציות לכל החוקים עלולה להתערער . יתרה מזאת , ההכרה בעבריינות פוליטית עלולה לפגוע בשוויון בפני החוק וליצור אפליה בין אזרחים אשר המדינה פוטרת אותם מחובת הציות לחוק ממניעים פוליטיים , לבין שאר האזרחים החייבים לשאת בנטל משום שהם מכירים בחשיבות הציות לחוק , למרות השקפתם הפוליטית . לפיכך נקבע כי בכל מדינה האורחים חייבים לציית לחוק אפילו אם החוק נוגד את השקפתם הפוליטית . עבריינות אידיאולוגית - פוליטית סותרת את ההסכמה הבסיסית - האמנה החברתית - שביסוד המשטר הדמוקרטי , שכן במשטר דמוקרטי המיעוט מסכים למלא אחר הכרעת הרוב גם כאשר הוא מתנגד ושולל את החלטות הרוב . כזכור , פירושו של עקרון הכרעת הרוב הוא שהמיעוט צריך להשלים עם הכרעות אידיאולוגיות המנוגדות להשקפת עולמו . המיעוט מקבל את הכרעת הרוב , משום שכללי המשחק הדמוקרטי קובעים שכאשר המיעוט ייהפך לרוב , פינוי ימית 1982,
|
|