|
|
עמוד:173
זכויות מיעוטים : זכויות קבוצה כפי שלמדנו , החברה בכל מדינה מורכבת מפרטים ומקבוצות . נוהגים להבחין בשני סוגים של קבוצות : האחד , קבוצות שהגורם המלכד את חבריהן הוא פוליטי או רעיוני , כמו מפלגות ותנועות שונות ; השני , קבוצות של מיעוטים אתניים , תרבותיים , דתיים או לאומיים . בסעיף זה נתמקד בזכויות של קבוצות מיעוטים החיות במדינות דמוקרטיות . קבוצות מיעוטים הן קבוצות אשר לכל אחת מהן יש מרכיב ייחודי אחד או יותר , המבדיל את הקבוצה מאוכלוסיית הרוב במדינה . מרכיב ייחודי עשוי להיות שפה , תרבות , דת , מוצא אתני או מורשת היסטורית . כל המיעוטים מעוניינים בדרך כלל לשמור על זהותם הייחודית : מיעוטים דתיים יבקשו לממש את זכותם לקיים את פולחנם ואת מנהגיהם הדתיים ; מיעוטים לאומיים יבקשו זכות לשלטון עצמי , ייצוג בפרלמנט וברשויות השלטון וכמובן - גם את הזכות לחנך בשפת הקבוצה , על פי מסורתה ותרבותה . כדי שהמיעוטים יוכלו לממש את זכויותיהם הייחודיות הם זקוקים לאמצעים כמו מוסדות חינוך , מוסדות דת ומקומות פולחן . לשם כך דורשות קבוצות המיעוטים מהמדינה שתכיר בהן כקבוצות בעלות זהות ייחודית , תספק להן את האמצעים הדרושים למימוש וכויותיהן הקבוצתיות הייחודיות ותגן על זכויותיהן בחקיקה . במקרים רבים קבוצות מיעוטים בעלות מאפיינים ייחודיים חשות - בצדק או שלא בצדק - תחושת דיכוי , קיפוח ואפליה . כיבוד זכויות המיעוטים מעוגן גם בעקרונות הדמוקרטיה , שכן מדינה הפוגעת במיעוטים באמצעות הכרעת הרוב פוגעת למעשה בחירות שלהם לחיות על פי השקפת עולמם ובשוויון כלפיהם . דבר זה עשוי להשאירם במצב של נחיתות לעומת אוכלוסיית הרוב . מצב כזה עשוי להיווצר למשל בעקבות חקיקה האוסרת על מיעוט להכין תכניות לימודים וספרי לימוד בנושאים של המסורת , התרבות והמורשת של המיעוט . המקור של זכויות הקבוצה שונה מהמקור של זכויות האדם , שכן על פי התפיסה הליברלית זכויות האדם שייכות לאדם מעצם היותו אדם , וכל מדינה חייבת להגן על זכויות האדם והאזרח של הפרטים החיים בה . לעומת זאת , זכויות הקבוצה אינן שייכות לאדם כפרט אלא רק לאדם כחלק מקבוצה , משום שזכויות אלה הן זכויות האמורות לשמור על זהותה הייחודית של הקבוצה . הפרט אינו יכול לתבוע זכות להגדרה עצמית , מערכת חינוך ותכנית לימודים על פי השקפתו או שימוש רשמי בשפתו וכדומה . מקורן של זכויות המיעוטים בהתפתחות התודעה הלאומית ובהתעוררות התנועות הלאומיות באירופה . * לא כל המדינות הדמוקרטיות רואות עצמן מחויבות להכיר בזכויותיה הייחודיות של הקבוצה ולהגן עליהן בחקיקה . במדינות הדמוקרטיות קיימות שלוש גישות בדבר ההכרה בזכותם של המיעוטים לשמור על זהותם ועל צביונם : ' הגישה הליברלית הקיצונית . גישה זו אינה מכירה בזכויותיהן הייחודיות של קבוצות המיעוט . לפי גישה זו יש לדכא כל פלורליזם של קבוצות תרבותי , לשוני ואתני . על לשם ולאימיית ראו עמ' 21 - .24
|
|