|
|
עמוד:44
פרק ד מדינת ישראל - מדינת העם היהודי בפרק זה נתמקד במהות יחסי הגומלין בין מדינת ישראל ליהודי התפוצות , לרבות פירוט סוגיות שבהן שוררת הסכמה בין שני הצדדים וסוגיות המעוררות ויכוח , כמו זכותם של יהודי התפוצות להתערב בפוליטיקה הישראלית . הקשר בין מדינת ישראל ליהודי התפוצות בא לידי ביטוי כבר במגילת העצמאות : מצד אחד , מדינת ישראל מחויבת ליהודי התפוצות באופנים שונים , ומצד אחר , היא פונה אליהם ומבקשת מהם לתמוך בה . בהכרזת העצמאות נאמר : " השואה , שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון , בה הוכרעו לטבח מיליוני יהודים באירופה , הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על - ידי חידוש המדינה היהודית בארץ - ישראל , אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות - זכויות כתוך משפחת העמים .... זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית .... מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות .... אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל . " כדי לממש את הנאמר בהכרזה נחקק בשנת תש"י ( 1950 ) חוק השגות , ובו נאמר : הזכות לעלייה .1 כל יהודי זכאי לעלות ארצה . תושבים וילדים .4 כל יהודי שעלה לארץ לפני תחילת תוקפו של חוק זה וכל יהודי שנולד בארץ בין לפני תחילת תוקפו של חוק זה , ובין לאחריה , דינו כדין מי שעלה לפני חוק זה . הגדרה * ב .4 לעניין חוק זה " יהודי " - מי שנולד לאם יהודה או שנתגייר , והוא אינו בן דת אחרת . ההגדרה היא שי תיקון לחוק שהתקבל ב - .1970
|
|