זמרה

עמוד:167

סיעה למעמדה המרכזי של הזמרה בתרבות האיטלקית : האורטוריה והאופרה - . שבהן נתן בטוי לזמרים הסולנים ולמקהלה - צמחו באיטליה ביצירותיהם של דוניצטי , בליני , רוסיני וורדי , וזמרי אופרה ידועים כמו קרוזו או פורוטי קמו בה . האמון הקולי בכל הנוגע לנשימה , להגוי או לעצמה של הזמרה הוא היום חלק בלתי נפרד מתחום הזמרה . סוגי זמרה עשרו ואפשריותיו הרבות של הקול האנושי הפכו את הזמרה לרבת סוגים וסגנונות . ההבחנה בין זמרה אמנותית לזמרה עממית היא עתיקת ימים . הזמרה האמנותית מתבצעת על ידי זמר מקצועי בעל יכלת קולית , שטפח ופתח את קולו באפן שיטתי , הלחן לזמרה זו מכון לנצל את המנעד הרחב של הזמר , כדי להעשיר אותה בטוח צלילים מגון . הזמרה העממית , לעמת זאת , מתבצעת על ידי זמרים חובבים על כי מנגינות שמקורן עממי ולעתים לא ידוע . זוהי זמרה מתנגנת ופשוטה יותר במבנה שלה , המאפשרת גם לזמר הלא מקצועי או לחובבי הזמר לסלסל בקולם . הזמרה , הן האמנותית והן העממית , מלוה בדרך כלל במוסיקה המופקת מכלי נגינה . השלוב בין הקול האנושי לכלי הוא שכיח ביותר באופרה , במחזה או בסרט המוסיקלי או בשירת המקהלות למיניהן . קימת אף זמרה ללא לווי כלי - א - קפלה - אך זו דורשת יכלת גבוהה ומימנות רבה הבאות לפצות על החסר בצלילי כלי הנגינה . הזמרה נעשית בהרכבים שונים : על ידי זמר יחיד - סולן , על ידי צמד זמרים - דואט , על ידי שלישיות - טריו , וכן הלאה עד מקהלות הכוללות מאות משתתפים . אופיה אורטוריה מקהלה פזמונאות עברית קול ראו גם ערכים נפרדים לאמנים הנזכרים בערך זה . זן שיטה המאמינה בגאלת הנפש על ידי התבוננות פנימית ( מדיטציה ) ורכוז עלאי בבצוע פעלות יום - יומיות . הזן מבסס על שיטה השוללת את חקי ההגיון והשמוש בשכל . השיטה התפתחה בסין ובעקר ביפן . הדת הבודהיסטית , שמקורה בהדו , הגיעה לסין בתחלת המאה ה - 6 . היא מבססת על תורתו של בודהא , שעל פיה העולם שאנו רואים וחווים אינו אלא אשליה . אשליה זו היא הגורם לסבל הכרוך בעצם קיומנו . כדי להשתחרר ממנה יש לנקט דרך חיים מיחדת , שעקרה תרגילים של התבוננות פנימית ורכוז , הנקראים מדיטציה . בעקבות התרגילים האלה , אמור הבודהיסט להגיע למצב של " הארה " , שבה הוא משתחרר מהאשליה של קיומו העצמי ומגיע לשלות נפש . בסין שלבה תורתו של בודהא בעקרונות הפילוסופיה הטאואיסטית , שהטיפה לפעלה ישירה ופשוטה , ללא שמוש במשגים של השכל וההגיון . השלוב הזה נקרא בסין"צ'אן " . במאות ה - 12 וה - 13 חדר הצ'אן ליפן , שם הוא נקרא " זן " . בשנים האחרונות מעורר הזן ענין גם בארצות המערב . הזמרה בצוותא היא גם בילוי חברתי , שנועד להנעים את זמנם של האורחים . קונצרטים ביתיים כאלה היו נפוצים בטרקליני אירופה במאות ה - 18 וה - 19 . הזמרה , ובעיקר השירה במקהלה , התפתחה הודות לשימוש בה בפולחני הדתות השונות . שירת הלוויים ליוותה את עבודת הקודש בבית - המקדש . בימי הביניים ליוו זמרים את התפילה בכנסיות בזמרת " קול אחד " ( אוניסימו ) ואחר ברב - קוליות ( פוליפוניות ) . איור מ " ספר הזהב " מהמאה ה - 13 .

קודם  |  הבא