ונתנה תקף

עמוד:100

" ונתנה תקף " המפרסם בפיוטים שבתפלת מוסף של ראש השנה ושל יום הכפורים לפי מנהג אשכנז , פולין ורומא . הוא נקרא כך על - שם שתי המלים הפותחות אותו . האגדה מיחסת את כתיבתו לרבי אמנון ממגנצה . הפיוט בשנויים קלים התגלה ב " גניזה " של קהיר , דבר המוכיח כי חבורו קדם בהרבה לרבי אמנון , שחי במאה ה - 12 . משערים כי הוא חבר בשנת 800 לספירה בערך . הפיוט מתאר את יום הדין , שבו נדון האדם על מעשיו במשך השנה שעברה , ושבו נקבע גורלו לשנה החדשה . תפלת " ונתנה תקף " נחשבת לתפלה המרכזית בימים הנוראים ונאמרת בכונה גדולה . רבי אמנון ממגנצה , שהמסרת מיחסת לואת כתיבת הפיוט , הוא גבורה של אגדה יהודית עממית מימי הבינים . אגדה זו מספרת , כי הארכיהגמון של מחוז מגנצה בקש להעביר על דתו את אמנון , שהיה בן למשפחה מיחסת , עשיר וחכם . מתוך חלשה נפשית נכנע כמעט אמנון לפתויי הארכיהגמון ובקש ארכה של שלושה ימים כדי לעין בהצעה . בתם שלשת הימים דחה אמנון את ההצעה , ובקש כענש עצמי על חלשתו כי לשונו תקצץ . אך הארכיהגמון צוה לקצץ את ידיו ואת רגליו . בראש השנה בקש אמנון לשאתו לבית - הכנסת וזעזע את הקהלה בשעת תפלת מוסף בקראו את התפלה " ונתנה תקף " אשר חבר , מיד לאחר שסים את הקריאה נפח את נשמתו . גניזה יום הכפורים ימים נוראים פיוט ראש השנה וסטה אלת האש במיתולוגיה הרומאית . נחשבה לאלת הבית , ובכל בית רומאי הקצתה לה פנה . מקדש עגל של וסטה עמד בטבורה של רומא , ואש תמיד בערה עליו . שש בתולות , שנדרו נדר נזירות - ה " וסטלות " - שמרו על אש התמיד במקדשה של וסטה . הרומאים האמינו כי אש זו עשויה למנע שואה גדולה . בכל עיר רומאית עמדה אח צבורית , שעליה בערה אש המקדשת לוסטה . אלה שהגרו מן העיר נטלו עמהם אבוקה מן האש , כדי להדליק בה אש חדשה בישובם החדש . מקורה של האמונה בוסטה בתקופה הקדומה , שבה היתה הדלקת אש ענין מסבך ועל כן שמרו עליה שלא תכבה . בנות השליט או המלך , הן ששמרו על האש . אלי יון ורומא מיתולוגיה ועד ארבע ארצות הגוף המרכזי של השלטון היהודי האוטונומי בארבעה מחוזות בפולין במשך קרוב למאתים שנה - מאמצע המאה ה - 16 עד אמצע המאה ה - 18 . תחומי פעילותו של הועד כללו : גבית מסים , יחסי חוץ , חברה וכלכלה , חנוך ותרבות . " ועד ארבע ארצות " נקרא כך על שום ארבעה חבלי ארץ שנכללו בתחומי השלטון העצמי של ההנהגה היהודית : פולין הגדולה , פולין הקטנה , רוסיה הפולנית וליטא . גם בשנת 1623 , לאחר שיהדות ליטא פרשה מן הועד והקימה ועד לעצמה , לא שנה השם . היהודים בפולין באותה תקופה , שמספרם היה רב , תפסו מקום חשוב בחיי הכלכלה של הארץ , ולכן הוו מעמד בפני עצמו , שנהנה מאוטונומיה רחבה בתחומי השלטון הקהלתי . הקהלה היהודית היתה מארגנת כיחידה של שלטון עצמי , ופעלו בה מוסדות מנהליים , דתיים וסעודיים . את תפקידי המנהל הצבורי - הטלת מסים לטובת המדינה והקהלה ונהול מוסדות חנוך וצדקה , מלאו נבחרי הצבור ( הפרנסים ) , ואלו הרבנים היו ממנים על עניני דת ודין . תפקידיו של הועד שני תפקידים עקריים היו לועד : א . שפוט פנימי , שמטרתו היתה לקבע משפט אחיד ולהסדיר את היחסים בין אש תמיד בערה במקדש וסטה שברומא העתיקה ( בתמונה ) . היא כובתה רק בראש השנה הרומאי העתיק , שחל ב - 1 במרס , והודלקה שוב למחרתו . כביית האש שלא בעתה נחשבה לאות מבשר רעה . עמוד מתוך אחד מפנקסי " ועד ארבע הארצות " , שבהם נכתבו החלטות הוועד .

קודם  |  הבא