ויזלטיר, מאיר

עמוד:57

שתי צואות שתי שירות ( פואמות ) שכתב ויון על אותו נושא - צואות שנהגו לכתב בזמנו בני אדם היוצאים למסע ארך ומסכן בדרך כלל - הקנו לו את פרסומו הרב . בשירה הראשונה , " הצואה הקטנה " , שכתב ב - 1454 , שם ויון לצחוק וללעג את המנהג הזה . ביצירתו רחבת ההקף בת 3,000 הבתים , " הצואה הגדולה " , שחבר כנראה ב - 1461 , מוסיף ויון ללעג גם בקרת חריפה על ערכי המוסר וסדרי החברה בימיו . היצירה מרכבת משירים שכתב בתקופות שונות של חייו , ולכן בולטים בה הסוגים וסגנונות השירה השונים . היא מבטאת את נסיון חייו העשיר של ויון ואת הסערות והנגודים של אישיותו הפראית . הוא מתאר ברגישות ובכח הבחנה דק דמיות בנות מעמדות שונים ומביע רגשות עמקים של אהבה , שנאה , חרטה על חייו המבזבזים ועל נעוריו שחלפו וסלידה מהזקנה המכערת . שיריו של ויון תרגמו ללשונות רבות , ביניהן לעברית , ועל חייו מלאי ההרפתקאות נכתבו רומנים , מחזות ותסריטים . פרודיה שירה ויזל , נפתלי הרץ מאבות תנועת " ההשכלה " בגרמניה . סופר ומשורר , חוקר השפה העברית ופרשן המקרא . חי בשנים 1725 - 1805 . נפתלי הרץ ויזל נולד בהמבורג וילדותו עברה עליו בקופנהגן בירת דנמרק . אביו עבד בשרות המלך הדני . ויזל קבל חנוך יהודי מסרתי , היה בקיא בתלמוד ולמד גם שפות זרות . הוא עבד כבנקאי באמסטרדם , ושם ערך מחקר לשוני של שרשים ושמות נרדפים בשפה העברית שפרסם בשם " גן נעול " , והוציא לו מוניטין רב . החדוש במחקר הבלשני של ויזל היה בחפוש אחרי המשמעות הרעיונית בכפל לשון ובשמות נרדפים ולא בחקר המלים עצמן . ב - 1774 עבר ויזל לברלין ושם התקרב למשה מנדלסון , הפילוסוף היהודי , התפעל מחבוריו ועודד אותו בעבודתו . הוא כתב מאמר המצדד בתרגום של מנדלסון את התנ"ך לגרמנית . ויזל כתב גם פרוש לספר " ויקרא " , חבר פרוש לפרקי אבות ותרגם לעברית את " חכמת שלמה " , מן הספרים החיצוניים . ויזל תמך בתקונים החנוכיים והחברתיים שהנהגו על - ידי הקיסר האוסטרי יוזף השני . בחבורו " דברי שלום ואמת " , שתרגם לצרפתית , לאיטלקית ולגרמנית , הדגיש את הצרך בחניך חלוני ובהכנסת תקונים אחרים ברוח ההשכלה , ועורר בכך את חמתם של הרבנים בגרמניה ובפולין , שאימו עליו בחרם . רבני איטליה יצאו להגנתו , וחבורו " מקור חן " , שבו הוכיח את נאמנותו לדת , הרגיע את הרוחות . בשנת 1788 פרסם חבורו בעניני מוסר , " ספר המדות " . ויזל כתב גם שירים , אך יצירת המופת שלו היא " שירי תפארת " , על חיי משה ועל יציאת מצרים , ובה נרמזים נושאים חברתיים של תקופת ההשכלה . ברלין - יהודי ברלין השכלה מנדלסון , משה ויזלטיר , מאיר משורר ישראלי , מתרגם ועורך . בשיריו בטא בקרת חריפה ולעג מר על תופעות חברתיות בעולם המודרני , שהוליד אלימות רבה . מאיר ויזלטיר נולד במוסקוה שבברית - המועצות ( כיום רוסיה ) ב - 1941 , ובהיותו כבן שמונה שנים עלה לארץ עם משפחתו . הוא למד באוניברסיטה העברית בירושלים ספרות אנגלית , פילוסופיה והיסטוריה כללית . את שיריו הראשונים פרסם ב " משא"ב - 1960 , ואחר יצאו לאור קבצי השירים " טיול באיונה " ( 1963 ) , " פרק א', פרק ב'" ( 1967 ) , " מאה שירים " ( 1969 ) ועוד . ויזלטיר שמש אף כעורך שירה ותרגם יצירות ספרות מאנגלית לעברית . מאיר ויזלטיר נמנה עם קבוצה , שכנתה " משוררי תל - אביב " , שאליה השתיכו גם המשוררים יונה וולך ויאיר הורביץ . קבוצה זו תארה בשיריה את ארח החיים העירוני המודרני בלשון הדבור היומיומית , ובקרה את האפוק והרחוק מבעיות חברתיות ואת הלשון היבשה והמדיקת שנקטו משוררים שקדמו להם . אלימות , מות ומין דרך הבטוי של מאיר ויזלטיר היא חדה , מלאת לעג אכזרי ובקרת . הוא משתמש בלשון מחספסת , הקרובה לשפת הדבור היומיומי , ומתאר באמצעותה את חייהם של בני האדם כפרטים וכחברה בעיר הגדולה האלימה . הוא מציג את כעורם ועליבותם של בני האדם , החיים בצל הפחד מן המות , בעולם שהכח והרע שולטים בו . בלשון הלא מאפקת שלו מתיחס ויזלטיר גם לתופעות בחברה הישראלית . איור מספרו הפיוטי והנוגה של ויון , " בלדת התלויים " . נראה שספר זה נכתב בעודו מחכה להחלטת השופטים בעקבות הערעור שהגיש על גזר דין המוות שניתן לו . מאיר ויזילטיר אינו מהסס להשתמש בשיריו במלים בוטות , ולתאר את הצדדים המכוערים והקשים שלהם . דמותו של פרנסואה ויון ברישום מהמאה ה - 18 . המהדורה הראשונה של יצירתו יצאה לאור בליווי איורים בשנת 1489 , לאחר מותו .

קודם  |  הבא