הסכמי השלום

עמוד:179

משלחות ישראל ואש"ף . ב - 20 באוגוסט 993 ר חתמו נציגי שני הצדדים על הסכם " אוסלו א". על פי הסכם זה , ישראל הכירה באש"ף כנציגו היחיד של העם הפלשתיני , ואש"ף הכיר בזכותה של מדינת ישראל לחיות בגבולות מכרים ובטוחים , והודיע על נכונותו לחדל מדרך הטרור . אש"ף אף הסכים לנהל , בשלב הראשון , משא ומתן על הסכם זמני , ולא על הקמת מדינה פלשתינית . ב - 13 בספטמבר 1993 חתמו ראש ממשלת ישראל יצחק רבין , שר החוץ שמעון פרס , וראש אש"ף יאסר ערפאת , שוב על מדשאת " הבית הלבן " בושינגטון , על " הצהרת העקרונות על הסדרי בינים לממשל עצמי פלשתיני ( אוטונומיה )". הצהרת העקרונות קבעה פרק זמן של חמש שנים , שבהן תעביר ישראל , בשלבים , את השליטה ברצועת עזה ( חוץ מגוש קטיף ) ובמרבית שטחי הגדה המערבית לרשות הפלשתינית בכל תחומי החיים , פרט לתחומי בטחון , חוץ ומים . סכם כי כל ההתנחליות ישארו במקומן וברבונות ישראל . בהצהרת העקרונות גם נקבע תאריך , מאי 1996 , לתחלת השיחות בין ישראל לפלשתינים , על הסדר הקבע בשטחים , שאמור להכנס לתקפו במאי 1999 . גם הפעם הענק לשלשת האישים - רבין , פרס וערפאת - פרס נובל לשלום . כל הנושאים הבעיתיים , שהמחלקת עליהם רבה , כמו עתיד ירושלים , הפליטים , ההתנחליות , הגבולות והסדרי הבטחון , נדחו לשלב הדיונים על הסדרי הקבע . הפלשתינים הכירו בזכותה של ישראל להתקים בשלום ובבטחון , והתחיבו להגיע לפתרון הסכסוך בדרכי שלום , להפסיק את השמוש בטרור ובסוגי אלימות אחרים , ואף הבטיחו לבטל את כל הסעיפים האנטי - ישראליים באמנה הפלשתינית . ישראל העבירה את עזה ויריחו לידי הפלשתינים , ובאוגוסט 1994 נחתם הסכם שלפיו סמכיות הנהול בתחומי החנוך והתרבות , הבריאות , הרוחה , התירות וכן המסים הישירים ומע"מ על תוצרת מקומית בגדה המערבית יעברו לרשות הפלשתינית . ב - 28 בספטמבר 1995 נחתם בושינגטון הסכם נוסף בין ישראל לפלשתינים , " אוסלו ב", שענינו ההערכות מחדש של ישראל בשטחי יהודה ושומרון . ישראל התחיבה להוציא בהדרגה את צה"ל משבע ערים בגדה - שכם , טול כרם , ג'נין , קלקיליה , ראמאללה , בית לחם וחברון - ולהעביר בהדרגה את השליטה לידי הפלשתינים . על פי הסכם שנחתם באחזת וי שבארצות - הברית באוקטובר 1998 , הרחב תחום האוטונומיה . הסכם השלום עם ירדן בין ירדן וישראל היו יחסים מיחדים עוד לפני הקמת המדינה . יחסים אלה נמשכו שנים רבות , למרות שבאפן רשמי שרר מצב מלחמה בין שתי המדינות . חסין מלך ירדן חשש מתגובתן של מדינות ערב ומגורמים מתנגדים בארצו , ולכן נמנע מלחשף את קשריו עם ישראל . בעקבות " ועידת מדריד " והחתימה על הסכמי אוסלו , התחיל שיח גלוי בין ישראל לירדן . ב - 25 ביולי 1994 חתמו שתי המדינות , בחסות ארצות - הברית , על סיום מצב הלחימה ביניהן . ב - 7 1 בספטמבר 1994 נפגשו ראש ממשלת ישראל יצחק רבין וחסין מלך ירדן בארמונו של המלך ברבת עמון , וחתמו בראשי תבות על טיוטת חוזה השלום בין שתי המדינות , וב - 26 באוקטובר 994 1 נחתם בטקס רב משתתפים בערבה , ליד אילת , הסכם השלום הישראלי - ירדני . השלום עם ירדן עורר תקוות בקרב שני הצדדים לשתוף פעלה כלכלי , בעקר במפעלי ים המלח . ישראל סיעה לירדן בפתרון בעיות המים שלה ואף נתנה לה שטח אדמה קטן . גם לאחר שנחתמו ההסכמים למיניהם התגלעו סכסוכים ובעיות , שהעכירו את האוירה . מצרים הפגינה קר רב ביחסיה עם ישראל . ירדן , ובעקר חסין המלך , גלו תחלה אהדה רבה כלפי ישראל , אולם בהמשך העיבו פרשיות ראש ממשלת ישראל , יצחק רבין , ראש ממשלת ירדן ונשיא ארצות - הברית בטקס חתימת הסכם השלום בין ישראל וירדן במעבר - הגבול " ערבה : ב - 10,1994 , 26 . מאחוריהם ניצבים חוסיין מלך ירדן והנשיא עזר וייצמן .

קודם  |  הבא