אימפרסיוניזם

עמוד:178

כתמי צבע רבים וקטנים , בגוונים ובבני גוונים , המוטחים זה לצד זה על בד הציור , שירתו את הציירים האימפרסיוניסטים להמחשת שינויי האור והצבע החלים בטבע בשעות היום השונות . ציורו של קלוד מוגה , מאבות האימפרסיוניזם . " טבע דומם עם בצלים"- ציור מאת פול סזן . סזן הצליח להמחיש באמצעות צבעים בלבד את הנפח והמרחב של עצמים דוממים , נוף ודמויות . המעברים מצבע אחד לצבע אחר המנוגד לו , או מגוון בהיר של צבע לגוון הכהה שלו , מילאו בציוריו את מקום האור והצל בעיצוב הצורה . קלוד מונה צייר גם את " הגברת עם השמשיה". ולבסוף נחלו הצלחה ותהלה . הסגנון האימפרסיוניסטי , שהמאפין הבולט שלו הוא פרוק הצורה לנקדות קטנות וצבעוניות , סלל את הדרך לאמנות המודרנית המפשטת . יסודות הציור האימפרסיוניסטי עקרון היסוד שהנחה את הצירים האימפרסיוניסטים היה , שיש הבדל בין המראות שהאדם קולט בתודעתו , על סמך הכרותו עם העצמים במציאות , לבין מראה העצמים הנקלטים בפעל בחושים שלנו בזמנים , בתאורה ובמצבים שונים . האימפרסיוניסטים הציגו תפיסה שונה לגמרי של יסודות הצורה והצבע , האור והצל , החללים וקוי המתאר , שהשפעה מתורת האור . באותה העת הוכיחו החוקרים , כי הצבע אינו מאחד עם העצם אלא העין שלנו קולטת את הצבע בשל האור המשלך מהעצם , ולכן הוא משתנה כל הזמן . האימפרסיוניסטים הרבו לפרק את הצבע לגונים ולבני גונים ולנקדות זוהרות כדי לבנות את הדמות והצורה וכדי ליצר רשם של צל , פרספקטיבה ונפח . מה שקרוב לעין ציר בגונים כהים , וככל שהתרחק העצם הלכה ונחלשה עצמת הצבע שלו . אמנים אלה רצו להביע את שמחת החיים הטמונה בנופים המצירים על ידי התבוננות מעמיקה בטבע , באור , ובהשתקפות קרני השמש בשעות שונות . תאורי הנופים היו השיטה הטובה ביותר להעמיק ולחקר את שנויי האור . הם יצאו מחדרי העבודה שלהם ( סטודיו ) וצירו תחת כפת השמים - דרך עבודה שהפכה לסימן ההכר של האימפרסיוניסטים . הם צירו את השתקפות השמש בעלי העצים ואת שבירת קרני האור במים הזורמים , את שנויי הצורה של העננים והערפל , ואת התמעטות האור בערב . הכל התבטא ברגישיות האמן לצבע , לצל , לעמק , לרטט , לאור ולברק . מונה , למשל , שעל שם יצירתו " התרשמות , זריחת השמש " נקראה התנועה , ציר עשרות פעמים חזית של קתדרלה בפרקי זמן שונים במשך היום . פיסרו ציר עשרות פעמים את ברכת המים הירקים בחצרו , שחבצלות מים לבנות מכסות את פניה . ערכה והשפעתה של התנועה התנועה האימפרסיוניסטית לא היתה תנועה מגבשת , כי ציריה התיחסו לציור כאל דבר ספונטני . הציר האימפרסיוניסט לא יכול היה להתלות באיש , אלא רק בתחושות וברגישיות שלו . חרות זו ביצירה הפתיעה את שוחרי האמנות בזמנם . לאחר התערוכה האימפרסיוניסטית האחרונה , התפרקה התנועה , אך השפעתה היתה אדירה והותה שלב חשוב ביותר בתולדות האמנות . התנועה האימפרסיוניסטית נחשבת לנועזת ולקיצונית ביותר באמנות המאה ה - 19 . גם התגובות עליה היו קיצוניות ובראשן האשמת אמניה בהדגשת יתר של הצורה והצבע על חשבון התכן והעמק המחשבתי . אלה שבאו בעקבותיהם - הפוסט - אימפרסיוניסטים - נסו לתקן את המעות ולהעניק משמעות כזאת לציור . אנונות אמנות מודרנית ופוסטמודרנית אמנות מפשטת פרספקטיבה רומנטיזם ראו ערכים נפרדים לאנונים הנזכרים בערך זה .

קודם  |  הבא