איוב

עמוד:157

אלוהים מנסה את איוב , משרתו הנאמן , ושולח אש מן השמים השורפת את צאנו . על אף כל הפגעים הקשים שבאו עליו נשאר איוב בצדיקותו ולא ערער על מעשי האלוהים . איור מכתב - יד איטלקי מהמאה ה - 14 . דמותו של איוב הפכה סמל של אדם אמלל , שאסונות רבים פקדו אותו על לא עול בכפו . איוב ישב בארץ עוץ , המזהה עם אדום או ארם , ומכאן שלא היה מבני ישראל . הוא היה איש תם וישר , ירא אלוהים וסר מרע . הוא היה גם עשיר מפלג , בעל רכוש צאן ובקר , ואב לשבעה בנים ולשבע בנות . אלוהים מעמיד את איוב במבחן באחד הימים פנה השטן אל אלוהים ובקש לנסות את איוב . טענתו היתה , שאיוב צדיק וירא אלוהים רק משום שהאל מיטיב עמו ולא חסר לו דבר . אלוהים הרשה לשטן לעשות ברכושו ובבני ביתו של איוב כטוב בעיניו . מאותו רגע האסונות באו עליו בזה אחר זה . שודדים שדדו את בקרו ואת הרועים הרגו ; אש נפלה משמים והרגה את הצאן והרועים ; הבית שבו חגגו בניו ובנותיו נפל עליהם והם נהרגו . למרות הכל , לא חטא איוב בדבריו ולא " ברך " ( במשמעות " קלל") את אלוהים . הוא אמר : " ערם יצאתי מבטן אמי וערם אשוב שמה . ה'נתן וה'לקח , יהי שם ה ' מברך". אולם השטן סבר שעד שלא יפגע איוב בגופו שלו - לא יהיה סבלו שלם . לכן הביא עליו מחלה מכאיבה . אך איוב עמד גם בנסיון זה ולא התאונן . גם לאחר שאשתו יעצה לו , כי יקלל את האלוהים וימות בעוונו , ענה לה : " את - הטוב נקבל מאת האלהים ואת - הרע לא נקבל ?". ידידי איוב באים לנחמו שלושה ידידים באו אל איוב לנחמו ונשארו עמו . הוכוחים והשיחות בין איוב ובין רעיו מהוים את עקרו של הספר . טענתם העקרית של הידידים היא , שלא יתכן ענש בלא עוון . הם משכנעים שאיוב חטא , ועל כן נענש . אחר כך נושא אלוהים את דברו . הוא גוער בשלשת הידידים ומצוה עליהם לבקש סליחה מאיוב . לבסוף החזיר אלוהים את איוב למעמדו הקודם , ונתן לו כפלים ממה שהיה לו קדם . נולדו לו בנים ובנות , והוא חי 140 שנה וראה בני נינים . שכר וענש איון " האים " הצאר ( קיסר ) הראשון של רוסיה . מגר את שלטון האצילים שנסו למנע הקמת שלטון מרכזי חזק , הניס את השבטים המונגוליים , השתלט על אגן הוולגה אך לא הצליח להבטיח לארצו מוצא לים הבלטי . חי בשנים 1530 - 1584 . בגיל שלוש היה איון ה - 4 , עם מות אביו וסילי ה - 3 , לדכס הגדול של מוסקוה , ובשנת 547 ד , בהיותו בן שבע - עשרה , הכתר כצאר הראשון של רוסיה . שלוש מטרות עמדו לעיני איון , שכנה ה " אים": להכניע את הבוירים , האצילים בעלי האחזות הגדולות של רוסיה , שבקשו לשמר על זכיות היתר שלהם ולמנע הקמת שלטון מרכזי חזק ; להרחיב את שלטונו מזרחה ודרומה , תוך גרוש השבטים המונגוליים הנודדים , וליצר קשר ישיר עם מערב אירופה על ידי השגת מוצא אל הים הבלטי . איון אכן הנחיל תבוסה נצחת למונגולים , והוסיף את כל אגן הנהר וולגה לנחלותיו . הוא גם כבש את סיביר . בחזית המערב האיר לו המזל פנים בתחלה , אך פולין ושודיה היו חזקות מכדי שיוכל לגבר עליהן , והוא נכשל בנסיונו להבטיח לארצו מוצא לים הבלטי . יחסו לנתיניו , וביחוד לבוירים , הוא שהנחיל לו את התאר " האים". במחצית השניה של מלכותו בצע איון ה - 4 מעשי אכזריות אימים כלפי בעלי אחזות וישובים שלמים . בשנת 1563 , כשכבש הצבא הרוסי את העיר פולוצק , הוא צוה על

קודם  |  הבא