אגם יעקב

עמוד:38

פריו של אגוז האדמה , המכיל שמן רב , משמש בתעשייה להפקת שמן ומוצרים כמו מרגרינה , סבון וממרח ( חמאת בוטנים ) . ! סלו הצבעוני של יעקב אגם " אש ומים : ומעוצב בסגנון האמנות הקינטית תנועתית ) , ניצב בכיכר דיזינגוף בתל - וביב . הפסל הוא מזרקה הפולטת אש מים אגוז המלך החשוב במיני האגוז הוא אגוז המלך , הנקרא בתנ"ך אגוז . אגוז המלך הוא אחד מעצי התרבות העתיקים , הנזכר פעמים רבות במשנה ובתלמוד . פולקלור עשיר נוצר סביבו , ונראה שהובא לארץ - ישראל מפרס במאות השנים האחרונות לפני הספירה . זהו עץ רחב נוף בעל עלים מנצים , העומד בשלכת חרף . העץ הוא חד - ביתי והפריחה - יחד עם הלבלוב - מתרחשים באביב . פריו הוא בית - גלעין , ששכבתו החיצונית בשרנית אך אינה נאכלת . הפרי מכיל זרע אחד , שפסיגיו הגדולים והמקמטים עשירים בשמן ( עד 63 אחוז ) , בנוסף לחלבונים ( 16 אחוז ) ולפחמימות ( 1.3 אחוז ) , ומשום כך ערכו התזונתי גבוה . הפרי מבשיל בסוף הקיץ . העצה של האגוז קשה וחשובה מאוד לתעשיה . ( עצה היא החלק המעצה של הצמח , ובעקר גזעו . ) עטיפת הפרי משמשת בתעשית עבוד העורות והצבע . בישראל אין מטעים גדולים של אגוז מלך , אלא גדולים מקומיים בלבד . אולם בימי הבית השני היה האגוז נפוץ מאוד בארץ - ישראל ותפס מקום חשוב בכלכלתה . מין קרוב לאגוז המלך הוא אגוז שחר , שמגדלים אותו ביערות אמריקה הצפונית , בעקר בגלל העצה המשבחת שלו המשמשת להכנת רהיטים , כלי נגינה ועוד . מין זה הובא גם לארץ , והוא תופס באחרונה את מקומו של אגוז המלך . פקן , קשיו ושאר אגוזים הפקן שיך לסוג אחר ממשפחת האגוזיים ומוצאו בדרום ארצות - הברית . ארצות גדול נוספות הן אוסטרליה ודרום אפריקה . בארץ הוחל בנטיעת הפקן בשנות ה - 50 . העץ גדול ורב שנים , חד - ביתי , נשיר ופרחיו חד - מיניים . האגוזים מבשילים בחדשים נובמבר ודצמבר . אגוז הקשיו הוא פריו של עץ ממשפחת האלתיים הנקרא אנקרדיון מערבי . מוצא העץ בברזיל , אך גדולו נפוץ במאה ה - 20 ברב האזורים הטרופיים בעולם . האגוזים הטריים מכילים רעל ולכן משוקים אותם לאחר קליה . העץ רגיש לטמפרטורות נמוכות ואינו מחזיק מעמד בחרף הישראלי . אגוז ברזיל הוא עץ ענק ממשפחת הלציתידיים הגדל ביער העד הטרופי של האמזונס . כל הפרי נאסף בבית הגדול הטבעי . נסיונות לגדל את העץ במדינות הדרומיות של ארצות - הברית נכשלו עקב רגישותו הרבה לקר . מקדמיה הוא עץ פרי סובטרופי ממשפחת הפרוטאיים שמוצאו במזרח אוסטרליה ומשם הובא להואי , לקליפורניה , לדרום אפריקה ואף לישראל . הפרי הוא אגוז שקלפתו קשה מאוד . הגלעין מכיל בעת ההבשלה 60 - 80 אחוז שמן , לפי הזנים . אקלים בורסקאות דקליים ורדיים חלבונים מינרלים ( מלחים ) פחמימות צמחים שנונים אגוז אדמה צמח תרבותי חד - שנתי ממשפחת הפרפרניים בקבוצת הקטניות ושפריו מכנה בטנים . זהו גדול תרבות מן החשובים בעולם , שמפיקים ממנו שמן מאכל משבת . התפתחות פריו של אגוז - האדמה מיחדת במינה . לאחר הפרית הפרחים ונשירת עלי הכותרת והאבקנים , מתארך עקץ העלי , מתכופף כלפי הקרקע , והעלי חודר לתוך האדמה פנימה עד לעמק של 12 סנטימטר . במקום זה מגיע הפרי לגמר הבשלתו . בפרי מצויים בדרך כלל שני זרעים שקלפתם דקה . פסיגיהם בעלי ערך תזונתי רב , והם מכילים עד 50 אחוז שמן ועד 30 אחוז חלבון . השמוש העקרי בהם הוא בתעשית השמן , הנסחט מן הזרעים . מקלפת התרמילים ומשרידי הגרעינים , לאחר סחיטת השמן , נותרת כספה , שהיא מספוא מבחר לבהמות . את הזרעים של אגוז - האדמה אוכלים יבשים והם מכנים בטעות בפי העם " בטנים". השם " בטנים " משמש במקורותינו לציון הפרי של האלה האמתית . העלים והגבעולים של אגוז - האדמה משמשים לשחת מצינת , כי הם מכילים כ - 45 אחוז חלבונים ו - 8 אחוז שמנים . מולדתו של אגוז - האדמה היא ברזיל . כיום מגדלים אותו בארצות רבות שאקלימן טרופי או סובטרופי , וגם בארצות שאקלימן ממזג . יורדי - ים וסוחרי עבדים השתמשו בו כמזון העקרי של העבדים במסעם מאפריקה לאמריקה והיו הגורם המרכזי להפצתו בארצות - הברית ובאפריקה . בישראל מגדלים אגוזי - אדמה כגדולי שלחין על רבבות דונמים . הזן השכיח בארץ הוא פרי טפוח מקומי המצטין ביבול גבוה , בתרמילים גדולים ובטעם משבח . חלבונים קטניות שמן שמנים אגם יעקב אמן ישראלי החי בפריס . יוצר אמנות קינטית - יצירות המשנות את צורתן תוך כדי התנועה שלהן או של הצופה . באמנותו מנסה אגם לפעל על כל חושיו של הצופה .

קודם  |  הבא