אבלה

עמוד:24

נרות זיכרון דולקים בכיכר רבין לאות אבל על מותו של ראש הממשלה יצחק רבין , שנרצח במקום זה ב - 4 בנובמבר 1995 כמסורת היהודית נתפס הנר כסמל לנשמת האדם , ולכן אף נקרא " נר נשמה " מדליקים אותו בדרך כלל ביום השנה לזכר המת אישה אבלה בפפואה - גיניאה החדשה חוגרת שק על גופה ומושחת חול על פניה המנהג לעטות שק ולהתכסות באפר וחול היה נפוץ בעת העתיקה גם בארצות המזרח הקדום - וארץ - ישראל בכללן הנוח שבה אפשרו לתושביה לגדל כמיות ענק של מיני דגנים , בעקר חטה ושעורה , ששמשה להכנת לחם ובירה . כמו כן גדלו בה גפנים , זיתים ופשתן . ענף הצאן המפתח היה בסיס לתעשית צמר . אבלה קימה קשרי מסחר עם מדינות רבות , אף רחוקות ממנה , ביניהן שומר במזרח ואנטוליה במערב , ומכרה להן מתוצרתה . קשרי חוץ התקימו לא רק בתחום המסחר אלא גם בתחומי התרבות והמדינה . תרבותה של אבלה השפעה ביותר משומר . בני אבלה אמצו את השפה השומרית וגם כמה מאלי שומר . מן התעודות עולה , כי לאלי אבלה המרכזיים , כגון כמוש , רשף ודגון נבנו מקדשים גדולים . אלוהי נכר כתב היתדות שומר ואכד אבלות מערכת טקסים ומנהגים , המבטאים את צערו של האדם לאחר מות בן משפחתו . האבלות מתחילה משעת הבאת המת לקבורה . מנהגים ודינים הנוגעים באבלות נהוגים בדתות ובתרביות שונות מאז ימי קדם . מטרתם של מנהגי האבלות היא ליצר מסגרת קבועה וידועה להבעת הכאב על הפרדה מאדם קרוב ואהוב . בתרביות רבות נועדים מנהגים ודינים אלה להבטיח את שלומה ושלותה של נשמת המת במסעה לעולם הבא האבל מבע בתרביות השונות על ידי לבוש שונה בצבעו או בצורתו . הנוצרים בחרו בצבע השחר כצבע האבל , ההדים והסינים בצבע הלבן , ואלו היהודים לא קבעו כלל צבע לבגדי האבלות . האבל מבע גם במעשים מיחדים כמו גלות הראש , בידוד האבלים ועוד מנהג שכית הוא " סעודת ההבראה"- סעודה שמגישים השכנים לאבלים בשובם לביתם לאחר קבורת המת . כן נהוג שמכריהם וידידיהם של האבלים באים לנחמם . נחום האבלים הוא בגדר מצוה ביהדות הנוצרים נוהגים לנתם את האבלים , היושבים ליד ארון הקבורה של המת , לכני ההלויה . מנהג אבלות הודי , שנאסר בשנים האחרונות , חיב את האלמנה לעלות על המוקד שעליו נסרפה גופת בעלה . כדי להוכיח את מסירותה לו . ההודים האמינו שאם לא תבצע האשה את תפקידה זה , תענש הקהלה כלה במגפה . האבלות בעם ישראל לפי הדת היהודית חיב אדם להתאבל על מות הוריו , ילדיו , אחיו ואחיותיו כן חיבים להתאבל על בן הזוג ובת הזוג . תקופת האבל מחלקת לשלושה פרקי זמן מגדרים השבעה , השלושים והענה השבעה הם שבעת הימים . המתחילים ביום שבו קוברים את המת וברם אין המתאבלים יוצאים מפתח הבית . במהלך הימים האלה קל אסור גם על נעילת כעלי עור . גלות , תסכרנה , למוד תורה ועוד השלושים מתחילים מסוף השבעה ועד שלושים יום ואף הם אסורים בתספרת . במלבוש חדש ועוד . השנה מתחילה מיום השלושים ועד שנה . ובה אין משתתפים בשמחות וכדומה . בתקופת המקרא נהגו האבלים לקרע את בגדיהם , לחגר שק , לשים אכר על הראש ולכרע את שער ראשם . בזמן קדום היו גם מקוננות מקצועיות שקוננו על המתים . במקום קריעת כל הבגדים , שהיתה נהוגה בזמן קדום , נוהגים היום לקרע קרע אחד בבגד , שאותו לובשים במשך כל ימי השבעה . מימי התלמוד נהוגה אמירת " קדיש " לעלוי נשמתו של המת יום - יום במשך אחד - עשר חדשים אחרי מותו , ואחר כך מדי שנה ביום הזכרון למותו . אין נוהגים דיני אבלות בשבת ובחג השבת מפסיקה את האבלות , המתחדשת במוצאי שבת . החג מבטל את האבלות כליל . מנהגי אבלות דומים לאבלות על המת היו מקבלים גם במקרים של אסונות לאמיים , וביחוד האבל על קרבן בית - המקדש . שלשת השבועות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב נקראים " בין המצרים " ונוהגים בהם מנהגי אבלות כמו אסור תספרת וגלוח , אסור על עריכת טקסי נשואים ועוד ביום תשעה באב , הנחשב ליום אבל לאמי , חובה לצום וחלים בו אותם אסורים כמו ביום הככורים . בבית - הכנסת נקראים כרקי קינה המתארים את סבלות ישראל במשך הדורות . אב ( חדש ) אל מלא רחמים מות קבורה קדיש תשעה באב

קודם  |  הבא