אמנות

עמוד:50

יצירה , כלומר עשית דבר - מה שלא היה בנמצא קדם לכן , נובעת מן הרצון לחדש . הדברים הידועים והמכרים אינם מעוררים סקרנות , כי כבר נעשו _ הציר פאול קלי תאר את מאשה היצירה כך : " האמן מרשה לעצמו לחשב שהבריאה ודאי לא השלמה עד היום , והוא מרחיב ומותח אותה קדימה אל עצמו כהמשך למעשי בראשית". האמן , בנגוד למדען , אינו מחפש תשובות שיסבירו את המציאות אלא שואל עליה שאלות . מסבה זו נשארת האמנות תמיד חידתית ולא ברורה לחלוטין . אריסטו , הפילוסוף היוני הקדמון , טען כי " יענד האמנות הוא לחשף את המשמעות הנסתרת של הדברים , לא את חזותם החיצונית . משום שבאמת הזאת , העמקה לאין ערך , טמונה דמותם האמתית , לא בלבושם החיצוני". שלא כמי בעבר , שבו חפש האמן את היפי המשלם והאידאלי , האמנים בימינו אינם עוסקים ביצירת דברים יפים . היפי הוא רק תוצאת לואי של הפעלה האמנותית . מימי קדם ועד ימינו נוטים בני האדם לתת בטוי לנסיון ולחויה האנושיים . האמן שואל על העולם הפנימי שלו , ומנסה לבטא אותו . הוא שואל שאלות כמו : מהי חויה , מהו רגש , וכן על דרכי החשיבה והתקשרת עם העולם , על התרבות שבה הוא חי , על עולם החפצים והחמר ועל האפנים שבהם אנו תופסים את כל אלה . העולם משתנה כל הזמן ומחיב אותנו לשנות את השאלות הנשאלות עליו , ואתן גם את הגדרות האמנות . לא רק הנושאים והגישה השתנו - האמנות מנסה לחדש גם בחמרים ובדרכי היצירה . האמנות בעבר ובימינו בעבר היתה האמנות בהשג ידם של מעסים , אצילים ועשירים בלבד , ולכן אפפה אותה הלה של דבר נשגב ומרומם מן המציאות היום - יומית . היתה אז הבחנה ברורה בינה לבין שאר הפעיליות של האדם . בימינו , כאשר האמנות זמינה לכל , ואפשר לראות או לשמע כל יצירת מופת בספר או בהקלטה , ואף לראות יצירות מקוריות רבות במוזאונים , הפכה האמנות לדבר יום - יומי יותר . גם הידע על תהליכי העבודה של האמן אינו נסתר , כמו בעבר , דבר שהסיר את מעטה המסתורין מעל היצירה . סופרים ומשוררים משתמשים במלים כדי לנסח את השאלות והתהיות שלהם . בעבר היה נפוץ השמוש במלים גבוהות ונמלצות , ואלו בימינו עברו הסופרים והמשוררים לשפה קרובה יותר לשפת היום - יום . בספרות המודרנית , העלילה הופכת להיות משנית , ועל הקורא מוטל תפקיד פעיל יותר - להשלים פערים , כלומר רמיזות או חסר מידע - המצויים ביצירה . גם התאטרון משתמש במלים אך הן מלוות במראות ובצלילים והאדם - השחקן המבצע - עומד בעצמו במרכז היצירה . התאטרון בן זמננו מנסה לעתים לשבר את הגבול בין הבמה לקהל , לשתף אותו בעלילה ולפעמים לאלתר את ההצגה תוך כדי המופע . חמרי היצירה של המוסיקאי הם הצלילים המופקים באמצעות כלי נגינה . היום יש מוסיקאים המשתמשים גם בכלים ובמכשירים מחיי היום - יום , ואינם מצטמצמים רק בצלילים הנעימים וההרמוניים . כמו שאר האמניות גם המוסיקה מנסה להגדיר עצמה כל פעם מחדש , וכך יוצר המוסיקאי האמריקני ג'ון קיג'יצירה ושמה " 3.44", שבמהלך בצועה הוא יושב על הבמה במשך 3 דקות ו - 44 שניות של שתיקה . קיג'מנסה לתת לקהל להאזין לעצמו , לרחשים שבתוכו , לנשימות ולשקט ולהתיחס אליהם כאל מוסיקה . " רקדניות " - יצירתו של אמיל נולדה - צוירה בסגנון האקספרסיוניזם , המבטא את רגשותיו ודרך הסתכלותו של האומן גם אם אלה אינם נאמנים לטבע במתזזם , בצורות ובצבעים שלהם .

קודם  |  הבא