עמוד:159

את עיר הבירה מנגואה . ברעש האחרון נהרגו כ - 10,000 בני אדם . ברמה ובהרים האקלים נוח יותר - פחות חם ופחות גשום - מבמישור הקריבי . האכלוסיה מרכזת רבה בשקע וברמה הצפון - מערבית . התושבים שבעים אחוזים מן התושבים הם מסטיצים ( בני תערבת של לבנים ואינדיאנים ) , כ - 14 אחוזים לבנים , בעקר ממוצא ספרדי , 10 אחוזים שחרים , ארבעה אחוזים אינדיאנים והשאר מולטים בני תערבת של שחרים עם לבנים ואינדיאנים . השחרים מתרכזים בעקר במישור הקריבי , לשם הובאו בעבר לעבד במטעי הבננות . התושבים רבם קתולים ודוברים ספרדית . 60 אחוזים מהם יושבים בערים , ובראשן הבירה מנגואה ( 680,000 תושבים ) , היושבת בשקע המערבי , על חוף ימת מנגואה . העיר השניה בגדלה , לאון ( 101,000 תושבים ) , שוכנת גם היא בשקע המערבי . אכלוסית ניקרגואה מצטינת בגדול מהיר מאוד . מאז המפקד בשנת 1971 ועד ראשית שנות ה - 90 היא גדלה יותר מפי שנים . מחמת מלחמת אזרחים ממשכת המתנהלת בה היתה ניקרגואה בראשית שנות ה - 90 העניה במדינות אמריקה התיכונה וכמחצית מתושביה מבטלים . כשליש מן התושבים עוסקים בחקלאות ומגדלים , בין השאר , ארז ותירס לצריכה עצמית , וקפה , קני - סכר , כתנה , בננות ושאר פרות טרופיים ליצוא . היערות מכסים כשליש משטח הארץ ומספקים , בין השאר , עצי מהגוני , בלזה , ארז וארן ליצוא . חברות זרות כורות ומיצאות זהב , כסף ונחשת . התעשיה אינה מפתחת , ועקרה - עבוד התוצרת החקלאית . היסטוריה קולומבוס הפליג לארך החוף הקריבי של ניקרגואה בשנת 502 1 במסעו הרביעי והאחרון , אך את שמה נתן לה הספרדי פדרריאס דה אוילה ב - 1522 : היה זה שמו של ראש שבט אינדיאני אחד . התרבות המקומית באותה עת היתה משפעת מתרבות האצטקים במקסיקו ומתרבות השבטים הקריביים . התישבות הספרדים החלה ב - 1523 . ב - 1821 זכתה ניקרגואה לעצמאות , עם רב המושבות הספרדיות האחרות באזור . בתחלה היתה חברה בברית מדינות אמריקה התיכונה ; זו התפרקה ב - 1838 . על ניקרגואה עברו זעזועים פוליטיים רבים . פעמים אחדות התערבה ארצות - הברית בנעשה במדינה . בשנת 1916 העניקה ניקרגואה לארצות - הברית את הפקוח על עניני המכס , זכות לבנות בסיסים ימיים וזכיון לחפירת תעלה ; הסכם זה לא בטל אלא ב - 1970 . ארצות - הברית גם היתה מערבת במדינה מבחינה כלכלית : רב מטעי הבננות והקפה של המדינה השתיכו לחברות אמריקניות . על רקע זה צמחה תנועת שחרור לאמית ליברלית , בראשות הגנרל אוגוסטו ססר סנדינו , אך זו חסלה עם מותו ב - 1934 . שנתים לאחר מכן תפס את השלטון אנסטסיו סומוסה , ראש המשמר הלאמי , והנהיג משטר רודני ומשחת מן הגרועים באזור . בני משפחה זו שלטו , בהפסקה קצרה , עד 1979 , ואז הפלו במהפכה בהנהגת ה " סנדיניסטים " - תנועת מחתרת סוציאליסטית מתונה , שקמה עוד ב - 1962 ונקראה על - שמו של סנדינו . אחד ממעשיהם הראשונים היה - חלקת אדמותיהם של בעלי האחזות הגדולות בין האכרים חסרי הקרקע . זמן קצר אחר כך פרצה במדינה מלחמת אזרחים . נשיא ארצות - הברית אז , רונלד ריגן , חשש שניקרגואה , כמו קובה , תסכן את האינטרסים האמריקניים באמריקה התיכונה ותביא לכינונם של עוד משטרים סוציאליסטיים באזור . לכן סיע בנשק ובכסף ל " קונטרס " ( מחתרת מנאמני משטרו המדח של סומוסה , שבסיסיה היו בהונדורס השכנה ) במרידתם נגד השלטון הסנדיניסטי . ארצות - הברית סיעה למורדים גם בהטלת הסגר על נמלי ניקרגואה ובזריעת מוקשים בכניסה אליהם . ב - 1988 השגה שביתת - נשק , ביזמת שאר מדינות אמריקה התיכונה . בבחירות הר געש פעיל ליד ימת ניקרגואה הגדולה . הרי געש רבים , מהם פעילים ומהם כבויים , מצויים בחלקה הצפוני - מערבי של ניקרגואה , בין הרי הקורדירה , וכן בחופה המערבי . צעיר מטפל בשעועית , גידול מרכזי בכלכלת ניקרגואה , המשמש לצריכה המקומית . מלבד חקלאות עוסקים תושבי הארץ בגידול בקר ובדיג .

אנציקלופדיה אביב בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר