נשואים

עמוד:193

בהסדר הנשואים הרשמי , אך יש להן תקף דומה . דגמה בולטת לכך היא מעמד ה " ידועה בצבור " , המקנה לאשה ולילדיה זכיות בעלות תקף משפטי , אף על פי שאין בין בני הזוג הסדר נשואים רשמי . במדינות רבות קימת אפשרות לערך לא רק נשואים דתיים , אלא גם נשואים אזרחיים , שיש להם תקף לפי חקי המדינה , ואף לבחר ביניהם . החזור ומשמעות הנשואים הנשואים מבטאים תחושות של אהבה ומחיבות , וברב החברות קודמת להם תקופה של חזור . דרכי החזור , כמו הסדרי הנשואים , שונים בין חברה לחברה . הצד הפעיל בחזור הוא בדרך כלל הגבר , המשתדל לקנות את לבה של האשה באמצעים שונים . יש חברות שבהן האשה נוטלת את היזמה ומחזרת אחרי הגבר . אמצעי החזור הנפוצים הם התקשטות , בלויים , מתנות , ותחרות עם מחזרים אחרים . לא בכל חברה מקבל החזור . יש חברות שמרניות האוסרות על החתן והכלה להתראות לפני הנשואים . ביון ורומא קדמה לנשואים תקופת ארוסים שבה החלפו מתנות בין בני הזוג , הסדר שהפך נפוץ בחברה הנוצרית במערב אירופה . יש חברות שבהן החתן צריך לשרת את משפחת הכלה - כפי שמתאר בתורה בפרשת יעקב ורחל . בחברה המסלמית ובחברות אחרות מקבל " לקנות " את הכלה במהר - כסף או שוה כסף שהחתן או משפחתו משלמים להורי הכלה כדי לפצות אותם על אבדן כח עבודה . קנית הכלה במהר אינה הופכת אותה לרכוש בעלה . הוא חיב להתיחס אליה לפי הנהג המקבל , והיא זכאית להגנת משפחתה . לקשר הנשואים יש גם צד כלכלי , חברתי ולעתים פוליטי . כאשר זוג מתחתן הוא פותח פתח ליחסים של עזרה כלכלית ופוליטית בין המשפחות , והדבר בולט במיחד במשפחות המלוכה ואצלת הממון . גם בחברה המודרנית , שבה מקבלת בחירה עצמאית של בני זוג ונשואים מתוך אהבה , נמצא שבדרך כלל בני הזוג נבחרים בתוך אותו מעמד כלכלי , חברתי והשכלתי , וכן במסגרת דת וגזע שוים . הנשואים בישראל הדת היהודית רואה בקשר הנשואים בין גבר לאשה מוסד חברתי חשוב : " על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד " ( בראשית ב כד ) . עד המאה ה - 11 אפשרו חקי הנשואים ביהדות לגבר לשאת נשים אחדות , ויש קהלות , כמו קהילת יהודי תימן אשר המשיכה במנהג זה עד מחצית המאה ה - 20 . אולם ברב הקהלות היהודיות הנהג במאה ה - 11 חרם דרבנו גרשם שאסר על רבוי נשים . בימי המשנה והתלמוד היה קים מנהג המהר והארוסים . היה מקבל שהורים קובעים לבניהם ולבנותיהם את בן הזוג המיעד , לעתים מיד לאחר לדתם , והחתן והכלה לא היו נפגשים זה עם זה עד לחתנה . לפני החתנה התקים טקס הארוסים והחתן היה נותן לאבי הכלה מהר בכסף או בנכסים . במשך הזמן השתנה הנהג והכלה היא שהביאה עמה נדוניה , שכללה בגדים , מצעים , כלי מטה וכלי בית . דיני הנשואים החלים על בני זוג בישראל הם הדינים הדתיים , הנקבעים על פי הדת שאליה בני הזוג משתיכים . חק שהתקבל ב - 1953 קובע שכל עניני הנשואים והגרושים בישראל יהיו מסורים בידי בתי - הדין הרבניים . בישראל אין אפוא אפשרות להנשא בנשואים אזרחיים . עם זאת מדינת ישראל מכירה גם בתקף של נשואים שנערכו במדינות אחרות , לפי החקים באותן מדינות . לגבי זכיות אחדות הקשורות לנשואים , כגון זכות האשה והילדים למזונות , יש סמכות שפוט גם לבתי - הדין הדתיים וגם לבית - המשפט לעניני משפחה . יש תחומים הנוגעים לזכיות הצומחות מן קשר הנישואים מצוין בטקס , המודיע ברבים על איחודם של הגבר והאשה מבחינת החוק והחברה . בתרבויות ובחברות השונות יש לחתונה אופי אחר , אך בכולם רבה השמחה . כלה מלזית בלבוש ססגוני ביום חתונתה . טקס הנישואים לובש צורות מגוונות על פי האמונות , אורח החיים והמנהגים של החברות השונות בעולם .

קודם  |  הבא