נחשים

עמוד:131

ביותר . האזן החיצונית , קרום התף והאזן האמצעית חסרים לחלוטין . האזן הפנימית קולטת בעקר זעזועים מן הקרקע ואינה קולטת קולות רגילים . אף הקוברה , שב " אזניה " מנגנים משביעי הנחשים ההודים בחליל , אינה שומעת , והיא עוקבת למעשה אחרי תנועות החליל ולא אחרי קולותיו , המיעדים רק לקהל הצופים . חוש נוסף הקים אצל העכסניים , אצל כמה מיני חנקים ואף אצל השפיפון החי בישראל , הוא חוש החם . בעזרת חוש זה קולט הנחש את החם מן הסביבה ומסגל להבחין בהפרשי חם , המגיעים עד חמישית המעלה . חוש זה משמש לנחשים כדי לעקב אחרי טרפם ובעקר אחרי בעלי - חיים שחם גופם קבוע , כגון עופות ויונקים . התזונה בל הנחשים נזונים מטרף חי שהם בולעים בשלמות . יוצא מן הכלל הוא נחש - הגדות החי בדרום - מזרח אסיה . נחש זה נזון מדגים , אך אוכל גם פרות . הנחש הורג את טרפו בנשיכה , בחניקה או באמצעות הכשה והחדרת ארס . לאחר מכן הוא בולע אותו . חבורי הלסתות הגמישים , העדר חגורות גפים , והגוף הגמיש והמתוח מאפשרים לנחש לבלע טרף שלעתים גדול ממנו . יש נחשים האוכלים נמלים וחרקים , אחרים אוכלים לטאות ונחשים אחרים , ויש האוכלים עופות ויונקים . הגדולים בנחשים , שארך גופם מגיע ל - סו מטרים בערך , מסגלים אף לבלע ארנבות וחזירי - בר . קימים נחשים שהתמחו באכילת מזון מיחד . נחשי החלזונות אוכלים חלזונות ונחשי הביצים בולעים ביצים שלמות ושוברים אותן בתוך גופם בעזרת זיזי החליות והצלעות . לאחר ששברו את הביצה , הם סוחטים את תכנה אל גופם ופולטים את קלפתה . ארח - החיים הנחשים מצויים כמעט בכל העולם , אולם מרבים בעקר באזורים החמים . פעילותם תלויה בחם הסביבה החיצונית , משום שחם גופם משתנה . רק בשעה שהסביבה חמה די הצרך מתחמם גם הנחש ומתחיל בפעילותו . בארצות הקרות והממזגות וגם בישראל אין הנחשים פעילים בחרף . בתקופה זו הם נחבאים במאורות עכברים , בסדקי סלעים או בעצים חלולים ושוקעים בתרדמת חרף הנמשכת עד בוא האביב והחם . עונת הרביה היא באביב ובקיץ . הזכרים מגלים את הנקבות בעזרת חוש הריח ולאחר חזור קצר מזדוגים אתן . רב הנחשים מטילים ביצים מארכות ובעלות קלפה קלפית - גלדנית . הנחשילים הקטנים מטילים שתים עד שלוש ביצים , הצפע הארצישראלי מטיל 10 - 30 ביצים ומיני פיתונים מטילים אף 100 ביצים ויותר . הביצים מוטלות בקרקע לחה או במקום מסתור אחר והצעירים בוקעים מהן אחרי חדש או חדשים . רב מיני הנחשים אינם מטפלים בביצים ובצאצאים , אולם כמה נחשים , כגון קוברות ופיתונים , דוגרים על ביציהם ושומרים עליהן . כמה מן הנחשים מדגירים את ביציהם בתוך גופם ומשריצים נחשים צעירים . בישראל קימת תופעה זו אצל החנק ואצל צפע החרמון . הנחשים גדלים כל ימי חייהם , אולם עקר גדולם נמשך עד שלב הבגרות המינית . ארך חייהם הוא לרב פחות מעשרים שנה . נחשים מסימים מגיעים עד גיל שלושים שנה . נחשים ארסיים כ - 400 ממיני הנחשים הם ארסיים . הנחשים הארסיים נחלקים לארבע משפחות : פתניים וצפעוניים , המיצגות גם בארץ , וכן עכסניים ופתני ים , שאינם מצויים בארץ . בישראל מצויים שמונה מיני נחשים ארסיים . לנחשים הארסיים , שהם המפתחים בנחשים , יש בלוטות ארס בצדי הראש . בלוטות אלה מתחברות לשני ארס ארכות וחלולות הנמצאות בקדמת הלסת העליונה . הנחש הארסי מכיש את טרפו ואת אויביו בזריזות ומיד שולף את שניו מגוף הטרף או האויב כדי שלא ישברו . הארס המזרק פוגע בדמן של הטרף , בעצביו או בשריריו וממית אותו . נחשים ארסיים רבים מסגלים לגרם בהכשתם נזק רציני גם לאדם ואף להמיתו . הנחש הממית יותר אנשים מכל נחש אחר הוא קוברת המשקפים , החי בהודו ובדרום - אסיה . המסכן בנחשי ארצנו ובעל כמות הארס הגדולה ביותר הוא הצפע הארצישראלי , המצוי באזורים המישבים . יתר הנחשים הנחשים ניזונים מבעלי - חיים שהם בולעים בשלמותם . יש נחשים המסוגלים לבלוע אפילו יונקים כמו חזיר וכלב , וכל זאת בזכות מבנה הלסתות הגמיש שלהם . בתמונה - נחש מים מצליח לבלוע צפרדע הגדולה ממנו בממדיה . בניגוד לדעה הרווחת , לשונו של הנחש אינה משמשת להכשה אלא להרחה . כאשר הנחש שולף את לשונו הרירית , הוא אוסף מולקולות ריח ומכניסן לפיו , שם הן נקלטות על ידי - איבר יעקבסון " , שבו שוכן חוש הריח של הנחש .

קודם  |  הבא