נוריתיים

עמוד:124

נוריתיים אחת הגדולות במשפחות הצמחים . היא נמנית עם סדרת הנוריתניים . במשפחה זו , הנפוצה באזורים הממזגים והקרים של נדור הארץ , כלולים 70 סוגי צמחים וכ - 2,000 מינים שרבם עשבים חד - שנתיים או רב - שנתיים . הסוג הגדול במשפחה הוא הנורית , הכולל ברחבי העולם כ - 400 מינים . בארץ מצויים 46 מינים הנמנים עם משפחת הנוריתיים , ומחציתם שיכים לסוג נורית . בין הצמחים השונים המשתיכים למשפחת הנוריתיים יש כמה המצטינים בפרחיהם היפים . לפרחים אלה מספר איברים לא קבוע : שלושה עד ארבעה עלי גביע , שלישה עד ארבעה עלי כותרת ומספר לא קבוע של אבקנים ועלי שחלה . הפרי מתפתח לאחר האבקת הפרחים והפריתם . זהו פרי מקבץ המרכב מפרודות רבות המסתימות במקור או בחד . כאשר הפרי מבשיל הוא מתיבש ומתפצל לפרודיתיו , הנפוצות לכל עבר . כך מופיעים מדי שנה צמחים חדשים הרחק מצמח האם . אחד הסוגים הבולטים במשפחה הוא הזלזלת . צמח מטפס בעל פרחים לבנים וגדילים , הצומח בחרש הים תיכוני ומטפס על עציו . בישראל שני מינים - זלזלת מנצה וזלזלת הקנוקנות ושניהם מרשימים בעת פריחתם . הנוריתיים בישראל גם בישראל זוהי משפחה גדולה הכוללת 10 סוגים . הידועים ביניהם הם הכלנית , הנורית , הדמומית , הדרבנית והזלזלת . הסוג הבולט במשפחה הוא כמובן הנורית . היפה והמרשימה בין נוריות ישראל היא נורית אסיה בעלת הפרחים הגדולים המזכירים את פרחי הכלנית . אך נורית זו שונה מן הכלנית בעלים , בציצת השרשים המעבים שיש לה בקרקע ( לכלנית יש פקעת ) ואף במבנה הפרח ובצבעו . בשדות החבל הים תיכוני נפוצות נורית ירושלים ונורית השדה בעלות הפרחים הצהבים , ובמקוי המים צפה נורית המים בעלת הפרחים הלבנים . כלנית צמחים נזירות נזיר הוא אדם המתרחק מההנאות , הצרכים והחובות של העולם הזה נדי שיוכל להתמסר נשלמות לאלוהיו . הנזירות נפוצה בדתות הנוצרית והבודהיסטית , אך לא ביהדות ובאסלאם . רעיון הנזירות מבסס על ההיקפה כי יצר האדם רע מנעוריו , וכי דאגות הפרנסה והתחיביית משפחתיות וחברתיות אינן מאפשרות לו להתפנות לעבודת האל או להתבוננות . על ידי פרישות ונתוק מארח החיים הרגיל האדם משחרר את עצמו ויכול להתפנות בשלמות לעבד את אלוהיו . הנזירות הנוצרית הנזירות הנוצרית כוללת שלושה נדרים : עניות , פרישות מחיי מין וציות לממנים . שתי צורות עקריות לחיי הנזירים והנזירות : התבודדות של יחיד - תופעה שרוחה בעקר במאות הראשונות לספירה , בתקופת הנצרות הקדומה - או חיים בקבוצות הנוהגות על פי תקנון כתוב . כללי הנזירות הנוצרית נקבעו כמעט כלם במאה ה - 6 על ידי בנדיקטוס הקדוש ( חי בשנים 480 - 543 ) . בנדיקטוס הורה כי כל מנזר צריך להוות ארגון בפני עצמו ולתפס בחייו של הנזיר את מקומה של משפחתו . אולם על אף המסגרת האחידה של הנזירות הנוצרית , השתנה התכן שלה ללא הרף . תנועה נזירית חדשה היתה זוכה למאמינים ולחסידים מרבים , שתרמו מכספיהם והשפיעו עשר ומותרות על הנזירים . שפע זה היה מרחיק אותם מהמטרות המקוריות שלהם וממסגרת חייהם הפשוטה והאחידה . המנזרים הנוצריים הראשונים היו קבוצות של תאים או בקתות , שקמו סביב מקים מגוריו של נזיר ידוע . הרעיון ליסד מנזרים כמקומות מגורים לבני אדם החיים יחד חיי פרישות , הופיע במצרים במאה ה - 4 . תחלה היו אלה בקתות שהוקמו בשורה ארכה . אבל הצרך בהגנה מפני התקפות , בחסכון במקום , ובמעבר נוח מבקתה לבקתה חיב הקמת מבנה גדול ומרכז , שישמש כמנזר . כך קמו בנינים גבוהים מקפים בחימה , שנבנו סביב חצר פנימית אחת או סביב כמה חצרות פנימיות . סביב לחצר עמדו חדר האכל , חדרי בימי הביניים היו הנזירים בין המעטים שידעו לקרוא ולכתוב , ולכן נטלו על עצמם את תפקיד ריכוז הידע בתחומי הספרות , המדע והפילוסופיה . הם העתיקו את כתבי - היד ובכך שימרו את התרבות הנוצרית אירופית . גם בימינו חם ממשיכים להיות מוקד של פעילות תרבותית וחינוכית , בייחוד בשכונות העוני של הערים הגדולות . בתמונה - שתי נזירות נוצריות . מימין : פרחיה של הזלזלת , אחד ממיני הנוריתיים הצומח על עצי החורש הים תיכוני . בארץ מצויים שני מינים של זלזלת - זלזלת מנוצה וזלזלת הקנוקנות . משמאל : נורית ירושלים צהובת הפרחים נפוצה בשדות החבל הים תיכוני .

קודם  |  הבא