מקסיקו

עמוד:30

הוא כלו שפלה גדולה . הנהרות הגדולים הם ריו גרנדה ( בפי המקסיקנים : ריו ברבו דל נורטה ) בצפון , הנובע בארצות - הברית ומהוה באפיקו התחתון את חלקו המזרחי של הגבול בינה ובין מקסיקו , והאוסומסינטה בחצי האי יוקטן . שניהם נשפכים למפרץ מקסיקו . הריו גרנדה והריו דה לס ולסס נשפכים לאוקינוס השקט . לפי מקומה שיכת מקסיקו לאזור האקלים הסובטרופי והטרופי , אבל כמות הגשמים והטמפרטורות בה משפעות במדה רבה גם ממבנה הארץ וגבהה מעל פני הים . לפי זה מבחינים במקסיקו בין שלושה אזורי אקלים עקריים : " הארץ החמה " - אזור נמוך מ - 800 מטרים : גם בחרף שוררות בה טמפרטורות גבוהות מ - 25 מעלות ; " הארץ הממזגת " - בגבה 800 - 1,800 מטרים : הטמפרטורה השנתית הממצעת כאן היא 20 - 25 מעלות ; ו " הארץ הקרה " - בגבה 1,800 - 3,000 מטרים : הטמפרטורה השנתית הממצעת 10 - 20 מעלות . יש גם אזור רביעי , " הארץ הקפואה " , שכשמה כן היא , אלא שאין זה אזור ממש : הוא כולל רק פסגות הרים יחידות המתנשאות מעל ל - 3,000 מטרים . הגשמים יורדים בעקר באביב ובקיץ , חוץ מבקליפורניה התחתית , שאקלימה ים תיכוני והגשמים יורדים בה בחרף . האזור הצפוני צחיח למחצה , ואלו הדרומי לח יחסית : כמות משקעיו יותר מ - 1,000 מילימטרים בשנה . מקסיקו סובלת תכופות מפגיעתם של הוריקנים וציקלונים , הבאים אליה ממפרץ מקסיקו ומהאוקינוס השקט . צמחיתה של מקסיקו עשירה מאוד וכוללת כמה אלפי מינים המיחדים לה . בגלל רבוי אזורי האקלים השונים התפתחה בארץ צמחיה מנונת - למן הג'ונגלים של יוקטן ועד למדבר סונורה בצפון - מערב , שבו מצויים מינים רבים ומוזרים של צמחי קקטוס גדולי ממדים . בגלל אזורי האקלים הרבים והצמחיה המגונת , וכן מפני שמקסיקו היא גשר בין אמריקה הצפונית לדרומית , מרבים בה מיני בעלי - החיים , וביחוד העופות . מקסיקו היא מולדתו של הכלב הקטן בעולם , הצ'יווה . האכלוסיה אכלוסיתה של מקסיקו מגונת . כ - 75 אחוזים מן התושבים הם מסטיזים ( בני תערבת של אינדיאנים ואירופים ) , כ - 14 אחוזים אינדיאנים וכ - 10 אחוזים אירופים . כל המספרים האלה הם בגדר אמדנים בלבד , כי מאז שנות ה - 20 אסור לרשם את מוצאם הגזעי של התושבים - כדי לצמצם את האפליה על רקע זה . לעמת זאת יש אחידות רבה מבחינת הדת : כ - 90 אחוזים מן התושבים קתולים , והיאר פרוטסטנטים , הינדואים , יהודים ועוד . השפה הרשמית ספרדית , אך האינדיאנים באזורים הנדחים , כמו חצי האי ייקטן ורמת צ'יפס בדרום , בגבול גוטמלה , מדברים עדין בלשונות אינדיאניות מתקופת בני מיה . אכלוסיתה של מקסיקו גדלה מאוד במחצית השניה של המאה ה - 20 . בשנת 1969 מנתה 35 מיליון תושבים , בשנת 1970 - 48 מיליון , בשנת 1980 - 67 מיליון , ובשנת 1990 - 85 מיליון . אך מספרים אלה מלמדים גם על האטה בגדול האכלוסיה משנות ה - 80 : בשנות ה - 70 היה קצב הרבוי השנתי 2.9 אחוזים , ואלו בראשית שנות ה - 90 - רק שני אחוזים , שהוא גבוה אך במעט מזה שבישראל , למשל . ובכל זאת , גם הקצב הזה מדאיג את ראשי השלטון , משום שמקסיקו סובלת מפגור כללי באספקת שרותים לאכלוסיה הגדולה , והתפתחות הכלכלה מתקשה להדביק את קצב גדול האכלוסיה . בני התערובת , צאצאיהם של אינדיאנים ולבנים , מהווים את רובה הגדול של האוכלוסייה במקסיקו . בתמונה - שתי נשים מקסיקניות בנות תערובת . השפעת התרבות הספרדית , ששלטה במקסיקו במשך שלוש מאות שנה , ניכרת גם בריקודים העממיים המקסיקניים הדומים בצורתם ובסגנון לבוש הרקדנים לריקוד הפלמנקו הספרדי . מבחר מגבעות וכובעי סומבררו צבעוניים ומקושטים מוצעים לכל המבקש להתגונן מפני השמש המקסיקנית . למרות קרבתה לקו המשווה , שורר ברוב חלקיה של מקסיקו אקלים נוח בשל גובהה .

קודם  |  הבא