מצרים העתיקה

עמוד:14

יוצא דפן בתקופה זו היה המלך אמנחותפ ה - 4 , שכנה את עצמו אחנתון . מלך זה לא התענין במתרחש מחוץ לגבולות מצרים . הוא נסה להשליט בארצו דת חדשה , שהתמקדה בפלחן השמש במקום כל האלים האחרים . הוא יסד בירה חדשה ובה השתקע . לאחר מותו חזרו המלכים לנוא - אמון והכריתו כל זכר לשמו ולדתו של מלך זה . פרעה פרעה , תאר כבוד של 21 ממלכי מצרים העתיקה החל באמצע האלף השני לפני הספירה . פרוש המלה הוא ארמון . אחנתון , תות אנך - אמון , פרעה נכו ורעמסס השני הם המפרסמים שבפרעונים . הכנוי פרעה מופיע במקרא ובכתובות אשוריות והוא מקבל בשפות רבות עד היום . במאה ה - 13 לפני הספירה שבו המצרים להאבק בחתים , אך לאחר קרב קדש ( 1291 או 1299 ) , שהסתים בלא הכרעה , כרתו עמם ברית ידידות . בימי מרנפתח נלחצה מצרים על ידי שבטי הלובים וגויי הים ( שכנו אחר כך בארץ - ישראל בשם פלשתים ) . פרעה רעמסס ה - 3 הצליח להדפם ולבסס את שלטונו במצרים ובארץ - ישראל . קץ התקופה הזאת בא עם התמוטטותה של שושלת המלכים ה - 20 ששלטה במצרים . התקופה המאחרת , שהחלה עם נפילת השושלת ה - 20 , מצינת את פרק הזמן עד נפילת מצרים בידי פרס ( 525 לפני הספירה ) . בתקופה זו עלה מספר הזרים שהתישבו במצרים . רבים מבין השבטים הלובים והאתיופים עלו בה לשלטון וצבאה של מצרים היה לצבא שכירים שאין לסמך על נאמנותו . מצרים החלה לאבד את עצמתה , ובאותה עת עלה כחה של אשור . זו אף הצליחה , בימי המלך אסרחדון , לחדר אל תוך מצרים , אולם קשיים שהתעוררי במזרח אלצו את מלכי אשור לסגת מן הארץ . בפרקי זמן קצרים הצליחו מלכים מצריים שונים לשוב ולחזק את כחה של מצרים . כך היה בתקופתם של פסמתיך הראשון ( 663 - 609 לפני הספירה ) ופרעה נכו ה - 2 ( 609 - 594 לפני הספירה ) . מצרים נאבקה אז עם בבל , יורשתה של אשור , ובקרב כרכמיש נחלה תבוסה מידי נבוכדנאצר , בעקבותיה בא הקץ על שליטתה של מצרים בארץ - ישראל וסוריה . בעקבות מגורה של בבל בידי פרס עלתה קרנה של ממלכה זו במזרח העתיק , ובימי כנבוזי , בשנת 525 לפני הספירה , כבשה פרס את מצרים . התקופה הפרסית במצרים הסתימה עם מרידות המצרים , שנצלו את התבוסות אשר נחלו הפרסים מידי אלכסנדר ממוקדון . אלכסנדר כבש בשנת 332 לפני הספירה את מצרים וארצות אחרות במזרח ויעד בה את העיר אלכסנדריה . לאחר מותו התפצלה ממלכתו הגדולה ומצרים נפלה בידי שר צבאו תלמי , שכונן בה את ממלכתו . התקופה ההלניסטית בתולדות מצרים הסתימה בשנת 30 לפני הספירה עם מות קלאופטרה והכבוש הרומאי ; מצרים הפכה פרובינקיה רומית . חלקת האימפריה הרומית בסוף המאה ה - 4 לספירה הביאה את מצרים תחת שלטון ביזנטיון . ( על תולדות מצרים מאז השלטון הביזנטי קראו בערך מצרים . ) המשטר והחברה הצרך בהסדרת ההשקיה בעמק הנילוס באמצעות רשת תעלות , סיע בהשואת תנאי החיים של מרבית תושבי מצרים , ואלו בידודה היחסי של הארץ הביא ליציבות חברתית , ובעקר ליציבותו של משטר המלוכה . רשת התעלות חיבה תכנון , תחזוקה וידע הנדסי , שרק השלטון המרכזי היה יכול לספקם . המשטר , מערכות הממשל ושיטות היצור במצרים לא השתנו במשך אלפי שנים , ובתקופות הכבושים הזרים לא שנה כמעט דבר חוץ מהשליטים . מעמד המלך - שכנה פרעה - היה עליון כבר בימי השושלות הראשונות : אדמת מצרים כלה היתה שיכת לו וכל אדם עבד בשרותו וקבל ממנו את פרנסתו . המלך מנה פקידים ושמש כוהן עליון של כל מקדשי מצרים . פקידיו הבכירים היו " ממלא מקום למלך " , שומר חותם המלך ( האחראי על כל רכושו ) והמצביא העליון . בימי הממלכה העתיקה נקברו כל פקידי המלך ליד קברו . הפקידים הבכירים מנו את הפקידים הזוטרים יותר ובראשית האלף השלישי מנה וזיר האחראי מטעם המלך לכל הפקידות המסעפת . אין מידע רב על החקים המצריים הקדומים ולא שרד קבץ חקים מצרי שלם . ואולם מן המעט שהשתמר התברר , כי כל האזרחים היו שוים כלפי החק . כן נכר מאמץ מצד הרשות השופטת להגן על תושבי הארץ משרירות לבם של הפקידים השונים . תבליט אבן מהמאה ה - 14 לפני הספירה - מאומנותה של מצרים העתיקה .

קודם  |  הבא