מצרים

עמוד:12

המפלגות הוצאו אל מחוץ לחק . עד 1954 עמד בראש המהפכנים מחמד נגיב , ואז נטל את השלטון גמאל עבד אלנאצר . נאצר היה לנשיא הרפובליקה והחזיק במשרה זו עד מותו ב - 1970 . מצרים בראשותו נהפכה לגורם המדיני המרכזי בעולם הערבי ותפסה מקום בולט בקרב מדינות אפריקה ואסיה שהשיגו את עצמאותן אחרי מלחמת העולם השניה . ב - 1955 חתם נאצר על עסקת נשק גדולה עם ברית - המועצות ( שכנתה העסקה " הצ'כית - מצרית " ) , שבעקבותיה נרקמו קשרים כלכליים בין מצרים לברית - המועצות והוקם סכר אסואן . בה בעת התרחקה מצרים מן המערב . בסתו 1956 הלאימה מצרים את תעלת סואץ , צעד ששמש עלה להתקפה של צרפת ואנגליה עליה באוקטובר 1956 ולמבצע סיני . כחותיה של ישראל הגיעו עד תעלת סואץ , אך ההתקפה האנגלו - צרפתית נכשלה והכחות שהשתתפו בה נאלצו לסגת ממצרים בלא שהשיגו את מטרותיהם . גם כחותיה של ישראל נאלצו לסגת מן השטחים שכבשו בסיני , בעקבות לחץ של מעצמות המערב . בעניני פנים נקט נאצר מדיניות רכוזית מאוד , ושבץ קצינים רבים בדרגי השלטון הבכירים . ב - 1958 התאחדו מצרים וסוריה וקמה " הקהלה הערבית המאחדת " . האחוד נמשך עד 1961 ואז פרשה ממנו סוריה . ב - 1967 יזמה מצרים מלחמה בישראל , היא מלחמת ששת הימים . בעקבות תבוסתו הקשה של הצבא המצרי במלחמה זו , אבדן חצי האי סיני לישראל , סגירת תעלת סואץ לשיט , והמהלמות שספגה מצרים במלחמת ההתשה ( 1969 - 1970 ) , גברה תלותה בברית - המועצות , מקור אספקתה הצבאית . תוצאה אחרת של מלחמות אלה היתה ההתרוששות הכלכלית המצרית . ב - 1970 , עם מותו של נאצר , עלה לשלטון סגנו , מחמד אנור סאדאת . הנשיא החדש שנה כמה מדפוסי השלטון במצרים והחל לשקד על תקונים פנימיים . עם זאת , הכין את הצבא למלחמה בישראל . מלחמת יום הכפורים פרצה ב - 6 באוקטובר 1973 , בסיומה , למרות ההפתעה , הקרבות הקשים ואבדן לוחמים רבים , החזיק צה"ל בגדה המערבית של תעלת סואץ . בתם המלחמה נחתם הסכם בין ישראל למצרים , שעל פיו נסוגה ישראל מן השטח שכבשה ממערב לתעלת סואץ ומהאזור הסמוך לגדתה המזרחית . מצרים החלה בשקום התעלה והערים השוכנות לארכה . ב - 5 ביוני 1975 היא שבה ונפתחה לשיט . השלום עם ישראל בנובמבר 1977 פתח הנשיא סאדאת ביזמת שלום עם ישראל : הוא בקר בירושלים ונאם בכנסת . לאחר שיחות קמפ דיויד , שנערכו בארצות - הברית בחסית נשיאה ג'ימי קרטר , חתמי סאדאת וראש ממשלת ישראל מנחם בגין בספטמבר 1978 על שני הסכמים : " מסגרת לשלום במזרח התיכון"ו " מסגרת לחתימת חוזה שלום בין מצרים לישראל " . בספטמבר 1978 נחתמו הסכמי קמפ דיויד בתווך אמריקני , והטקס הרשמי של חתימת הסכם השלום - הראשון בין ישראל למדינה ערבית - התקים במרס 1979 . בהתאם לסעיפי ההסכם התחיבה ישראל לסגת מסיני בשלבים , עד אפריל 1982 . רב מדינות ערב התנגדו בתקף ליזמתו של סאדאת וגנו את הסכמי קמפ דיויד , ובמרס 1979 החליטה ועידת הליגה הערבית בבגדאד לגרש את מצרים מהליגה ולהטיל עליה ענשים מדיניים וכלכליים . למרות זאת הוסיפה מצרים להדק את קשריה עם ישראל , ובפברואר 1980 החליפו שתי המדינות שגרירים . עם זאת היחסים ביניהן נשארו צוננים - בגלל מדיניות ישראל בשטחים המחזקים והחלטתה לאחד את ירושלים ביולי 1980 , בעיות פנימיות במצרים ורצונה של מצרים שלא לעורר את חמתן של מדינות ערביות קיצוניות . ב - 6 באוקטובר 1981 רצחו קנאים מסלמים את סאדאת . במקומו נתמנה סגנו חסני מבארכ . הוא המשיך במדיניות קודמו . היחסים בין מצרים לישראל הדרדרו עקב כניסת צה"ל ללבנון ביוני 1982 , ולאחר טבח שערכו לבנונים נוצרים בפליטים ערבים במחנות סברה ושתילה שבלבנון בספטמבר 1982 , החזירה מצרים את שגרירה מתל - אביב . היא שב למשרתו רק כאבר ארבע שנים . עם חתימת ההסכם בין ישראל לפלשתינים וחתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן באמצע שנות ה - 90 אפשר היה לצפות להתחממות ביחסים בין ישראל למצרים , אך גם בסוף שנות ה - 90 הם נותרו צוננים כשהיו . השלטונות המצרים הוסיפו להאבק במסלמים קנאים גם במהלך שנות ה - 90 . הנשיא חסני מבארכ נצל מנסיון התנקשות בחייו , שיחס לקנאים מסודן , בעת שבקר באתיופיה בשנת 1995 . מבארכ נבחר בפעם הרביעית לכהנת נשיא בספטמבר 1999 . יהודי מצרים ( על יהודי מצרים עד הכבוש הערבי - קראו בערך מצרים העתיקה . ) השלטון הערבי במצרים מאז המאה ה - 7 היטיב עם היהודים , ומספרם גדל בשל הגירתם של יהודי בבל אליה . יהודי מצרים שמרו על קשר עם ישיבות בבל וארץ - ישראל , תמכו בהן וקבלו את מרותן . הם ספגו מן התרבות הערבית והשפעו ממנה . הבולט שבמשכילי התקופה הפטימית במצרים היה רב סעדיה גאון , שקנה את השכלתי במצרים ולימים היה לראש ישיבת סורא בבבל . בתקופת הח'ליפות הפטימית נהנו היהודים מסובלנות דתית ואף החזיקו במשרות ממשלתיות . בראש הארגון הכולל של יהודי מצרים עמד אז נגיד , שיצג את כל יהודי המדינה כלפי השלטונות . בשנת 1160 ירד כבוד משרתו של הנגיד , וראשי הישיבה בפוסטט ( קהיר ) היו לראשי הקהלה . ב - 1165 הגיע הרמב"ם למצרים נמנה לרב בפוסטט ולאב בית - דין . הוא נחשב לראש היהודים ושקד הרבה על ארגון הקהלות . עלית הממלוכים לשלטון ( ב - 1250 ) הביאה להרעה במצב היהודים : הוטלו עליהם הגבלות כלכליות וגזרות משפילות , כמו נשיאת אות קלון . עם זאת , קימו היהודים את מוסדותיהם , ובראש הקהלה עמדו נגידים מצאצאי הרמב"ם . כן התקימה פעילות ספרותית ותרבותית ענפה . בסוף המאה ה - 15 החלו להגיע למצרים יהודים ממגרשי ספרד . הם הביאו עמם תרבות עשירה . מהם זכו למשרות נכבדות ונטלי חלק פעיל בחיי הכלכלה . בימי השלטון העות'מאני , מאז 1517 , שוב תפסי היהודים משרות בכירות במנגנון השלטון . עמוד שער של סידור תפילה שנדפס בקהיר ב - 1955 . לאחר הקמת מדינת ישראל התערער מעמדם של היהודים במצרים והם היו יעד לפרעות ולגירושים . עד שנת 1967 עזבו רובם את המדינה .

קודם  |  הבא