כתב

עמוד:176

האלפביתיים הנוהגים כיום בשפות האירופיות , בשנויים קלים - האטרוסקי , הלטיני ( הרומאי ) והקירילי , הנהוג בין השאר בארצות הסלויות . אמות הקריאה ארמית הרודוטוס נתב החרטמים כתב היתדות כתב עברי נתב רששי לטינית לשונות ( שפות ) מינואית , תרבות נקוד ערבית , לשון וספרות פונטיקה שומרונים ראו גם ערכים נפרדים לאותיות האלפבית העברי . כתב החרטמים הכתב המצרי הקדום , הנקרא כך משם שהכוהנים המצרים , שנקראו חרטמים , היו הראשונים שהשתמשו בו . כתב החרטמים מרכב מסימנים הנראים כתמונות קטנות של עופות , חיות ואפלו בני אדם . הוא נקרא גם הירוגליפים מן המלה היונית הירוגליפי שפרושה כתב קדש . הכתב הראשון של המצרים היה כלו כתב תמונות , אך במרוצת הדורות פתחו המצרים גם כתב הברות , שבו סמלו רבים מן הסימנים - התמונות קולית ולא משגים . כתב החרטמים , בצורתו המאחרת , היה צרוף של כתב הברות וכתב תמונות . השלב השלישי בהתפתחותי של כתב החרטמים היה מערכת של סמלים מדיקים , שיצגה את ההגאים השונים של השפה , ממש כמו האלף - בית שלנו . בימיה הראשונים של התרבות המצרית השתמשו בכתב החרטמים בעקר בכתובות על מצבות אבן . האמנים המצרים היו חורתים את הסימנים במפסלות ובפטישים , כדי שיהיה אפשר לזהות את הנקבר ולשם הנוי והקשוט . כוון הכתבת לא היה אחיד . לפעמים היו חורתים אותה משמאל לימין , אך לרב היו חורתים אותה מימין לשמאל אי אפלו מלמעלה למטה . " אבן רוזטה " - פענוח כתב החרטמים לאחר התמוטטותה של האימפריה הרומית , בשנת 500 לספירה בערך , נשכח כתב החרטמים , שימש את המצרים במשך 3,500 שנה לפחות . בימי הבינים עוררו התעודות שהשתמרו בכתב החרטמים התפעלות , אך איש לא ידע לקרא אותן . בשנת 1799 מצא אחד מחיליו של נפוליון לוח אבן ליד שפך הרוזטה של הנילוס ( רשיד בערבית ) . על האבן היתה חרותה כתבת בשלושה כתבים - בכתב החרטמים המצרי , בכתב הדמוטי ( " העממי " ) המצרי וביונית היונית העתיקה עדין היתה ידועה , ולכן היה אפשר לפענח בקלות את תכנה של הכתבת . הכתבת - המכנה מאז " אבן רוזטה " - הכילה צו שהוציאו הכוהנים לכבוד המלך תלמי ה - 5 . גם השנה שבה הוצא הצו - 196 לפני הספירה - צינה בה . חוקרים רבים עמלו על פענוח כתב החרטמים שהתגלה באבן רוזטה . בנסח היוני הופיעה המלה פתולומאוס ( תלמי ביונית ) ומלה זאת מן ההכרח היה שתופיע גם בשתי הכתובות האחרות . החוקרים נחשו , כי שם המלך נכתב בנסח שבכתב החרטמים בתוך טבעת סגלגלה . כך גלו את משמעותם של כמה מן הסמלים ופענחו את רב השמות הפרטיים שבכתבת . בשנת 1822 הצליח החוקר הצרפתי פרנסואה שמפוליון לפענח את כל הנסח בכתב ההירוגליפים , לאחר שגלה כי זהו בעקר כתב של אותיות . עקב כך הוא אף הצליח לקבע את יסודות הדקדוק של השפה המצרית העתיקה . כיום קוראים החוקרים שהתמחו בכך את כתב החרטמים בלי מאמץ רב , ואף חברו ספרי דקדוק ומלונים של שפת מצרים הקדומה . כתב כתב היתדות שיטת כתב שהתפתחה החל באלף ה - 4 לפני הספירה בקרב העמים שישבו במסופוטמיה : השומרים , האכדים , הבבלים , האשורים , החתים , העילמים , הפרסים הקדומים ועוד . לסימני הכתב יש צורת יתד , ומכאן שמו . כתב היתדות , הנחשב לקדום שבצורית הכתב , נחרט תחלה בחרטים של עץ על גבי לוחות טין רך . לאחר החריטה יבשו הלוחות בשמש עד שהתקשו והיו לחרסים . במרוצת הזמן העתקו סימני הכתב גם ללוחות אבן . בחפירות שנעשו בעיראק , בסוריה ובארץ - ישראל התגלו לוחות רבים מכסים בכתב יתדות , שגילם 2,000 עד 3,500 שנה . בכתב היתדות נכרים שלבי ההתפתחות של הכתב : כתב תמונתי - שבו לכל מלה יש ציור המתאר אותה , התפתח לכתב סמלי - שבו מלים ומשגים מפשטים מקבלים סימן המסמל אותם , כגון ציור רגל כסמל לפעלית הליכה או עמידה , ועד לכתב פונטי - שבו כל סימן מצין הברה . בכתב היתדות היו יותר מ - 6,000 סימנים , שמקצתם שמרו על אפים הסמלי ומקצתם צינו הברות . כתב היתדות העתיק ביותר נכתב כנראה בשפה השומרית , שהיתה הלשון הנפוצה ביותר במסופוטמיה . בכתב היתדות הפרסי המאחר ( 550 - 330 לפני הספירה ) , נכרת התפתחות לכתב אלפביתי כמעט משלם שבו כל סימן מבטא תנועה . פענוח כתב היתדות כתב היתדות פענח לראשונה בשנות ה - 40 של המאה ה - 19 על ידי חוקר בריטי ושמו הנרי רולינסון . הוא הצליח להעתיק ולפענח את רבה של כתבת שנכתבה בשלוש לשונות - פרסית , עילמית ואכדית - אשר נמצאה חקוקה כתב החרטומים מותאם להפליא לסגנון העיטור האדריכלי המצרי וממלא את הרווחים שבין התבליטים והציורים . יש בו יותר מ - 6,000 מימנים , מהם 800 סימנים מקובלים .

קודם  |  הבא