ישראל, מדינת

עמוד:19

הסלמת הארועים נערך באפריל 1996 מבצע " ענבי זעם " . בעקבות המבצע נחתמו הבנות בין ישראל לבין ארגון חזבאללה , שכללו התחיבות להמנע מירי על אזרחים והסכמה הדדית להגבלת העמותים לרצועת הבטחון בלבד . הוקמה ועדת מעקב לפקוח על קיום ההבנות , אולם מאז הפרו ההבנות לא אחת ובשלהי שנות ה - 90 חילי צה"ל וצד"ל נפגעו בהתנגשיות עם מחבלים . בסוף שנת 1999 נצבה ישראל בפני בעיה קשה : שהית צה"ל ברצועת הבטחון שבדרום לבנון הסבה עשרות הרוגים ופצועים מדי שנה , פגעה ברוח הלחימה והיא שנויה במחלקת קשה בצבוריות הישראלית . בפני הדרג המדיני עמדו בענין זה כמה אפשריות , כלן בעיתיות : המשך ההשארות עלול לתבע מחיר נוסף ויקר הן בחיי אדם , הן ביכלת ההרתעה של הצבא ; ולעמת זאת - יציאה חד - צדדית מהאזור וחזרה לגבול הצפון הבין - לאמי , שנשמעת בצבור , נוגדת את העמדה הגורסת נגד יציאה כזו מתוך חשש שהשארת חלל ריק בדרום לבנון , תגרר התקפות על הגליל מקו הגבול . הפתרון המעדף הוא יציאה תוך הסדר מדיני כולל עם סוריה ולבנון . ההדברות עם סוריה החלה בראשית שנת 2000 . האנתפאדה . בדצמבר 1987 פרצה ביהודה , שומרון וחבל עזה התקוממות של התושבים הפלשתינים , שכנתה בפיהם " אנתפאדה " ( בערבית - " התנערות " או " התעוררות " ) . בין צעדיהם : הפגנות , ידוי אבנים ומרי מסים . הממשלה הגיבה בצעדים תקיפים כגון עצר , מעצרים וגרושים . במהלך האנתפאדה נפגעו רבים משני הצדדים , גברה המתיחות בקרב התושבים היהודים בשטחי יהודה , שומרון וחבל עזה , והתסיסה הלאמית הערבית הגיעה אל ערביי ישראל שבתחומי " הקו הירק " . לבסוף הבינו שני הצדדים שיש לפתר את הבעיה ביניהם בדרך מדינית , על ידי הדברות ומשא ומתן ביניהם . כך החלו בראשית שנות ה - 90 שיחות השלום בין ישראל לפלשתינים . מלחמת המפרץ . בינואר - פברואר 1991 התקפה ישראל בטילי " סקאד " , ששגרו מעיראק על ידי צדאם חסין . זו היתה מלחמה שבה רק הערף האזרחי נפגע . במלחמה בלטה תלותה של ישראל בארצות - הברית . ישראל הפצצה בטילים - אך ארצות - הברית מנעה ממנה לבצע פעלה צבאית נגד עיראק , ושגרה לישראל להגנתה סוללות של טילי " פטריוט " על צותיהם . הסכמי השלום עם מצרים , הפלשתינים וירדן " מצב המלחמה בין הצדדים יגיע לקצו ושלום יכון ביניהם " - כך קובע חוזה השלום בין מדינת ישראל לרפובליקה הערבית של מצרים , שנחתם בטקס חגיגי על מדשאת " הבית הלבן " בושינגטון ביום כז באדר תשל"ט , 26 במרס 1979 . על ההסכם חתמו מנחם בגין , ראש ממשלת ישראל , ומחמד אנור אלסאדאת , נשיא מצרים . נשיא ארצות - הברית , ג'ימי קרטר , חתם כעד . בכך הגיע לסיומו משא ומתן ארך וקשה , והחל פרק חדש בתולדות מדינת ישראל . ששה נושאים עקריים עמדו להכרעה במשא ומתן לשלום עם מצרים : עתיד הישובים שהקימה ממשלת ישראל בסיני , סדורי פרוז ובטחון בסיני לאחר מסירתו למצרים , סמכיות האוטונומיה ( הממשל העצמי ) שינתנו לתושבים הערבים ביהודה , שומרון וחבל עזה , טיב השלום שיהיה בין ישראל למצרים , ההתנחלות הישראלית בשטחים שנכבשו על ידה במלחמת ששת הימים , ועתיד ירושלים . שני הנושאים האחרונים היו הקשים מכלם , ועמדו כאבן נגף גם בדיוני השלום עם הפלשתינים ושאר מדינות ערב . במהלך הדיונים סכם כי האוטונומיה תהיה מלאה ורק עניני הבטחון ישארו בידי ישראל . החלט לפתח במשא ומתן מפרט על הסמכיות של מוסדות האוטונומיה , ולא סכם דבר בנושא ההתנחליות . לאחר לחץ רב הסכימו המצרים שישראל תפנה את ישובי סיני בשני שלבים , שלאחר השלב הראשון יחליפו המדינות שגרירים , והשלום יהיה מלא ויכלל גם קשרי כלכלה , תרבות ותירות . התפתחות נוספת בדרך להסדר שלום בין ישראל לערבים ארעה בעקבות התערבות נמרצת של ארצות - הברית . בנובמבר 1991 התקימה במדריד , בירת ספרד , ועידת שלום בחסות ארצות - הברית וברית - המועצות . בועידה השתתפו חיילים ישראלים בדרכם לדרום לבנון . פלשתינים במחנה הפליטים בשועפאת , הסמוכה לירושלים .

קודם  |  הבא