פלשתינים

עמוד:115

וממשכים . אולם התחזקותה של אשור וכבושיה דחקו אותם לצד . עוד במאה ה - 9 לפני הספירה העלו הפלשתים ובני ישראל מס לאשור . מלכי אשור - תגלת פלאסר ה - 3 , סרגון ה - 2 וסנחריב - שעבדו אותם ודכאו באכזריות את נסיונותיהם להשתחרר מעלם . בשנת 616 לפני הספירה השתלטה מצרים על פלשת ובשנת 604 לפני הספירה כבש נבוכדנאצר ה - 2 את ממלכות פלשת והגלה את מלכיה . בתקופת השלטון הפרסי היתה פלשת פחוה , שנקראה " פחות אשדוד " ותושביה כנו " אשדודים " . מכאן ואילך אבדו הפלשתים את יחודם הלאמי . ( לעמת זאת , שמם של הפלשתים נשמר עד היום וארץ - ישראל קרויה בפי עמי העולם " פלשתינה " . ) ערים מארגנות וצבא יעיל בראש כל אחת מהערים הפלשתיות עמד סרן ולעתים מלך . המקרא מצין כי דוד ברח מבני שאול אל אכיש מלך גת , שהיה כנראה גם מצביא הצבא . נראה שבראש הממלכה עמדה האצלה הצבאית , שנשענה על ארגון צבאי יעיל . הצבא היה מציד בכלי נשק משכללים , והיו בו קשתים , פרשים ומרכבות . האל הראשי שלהם היה דגון , ומקדשיו היו בעזה , באשדוד ובבית שאן . האלה העקרית היתה עשתרת ומקדשה - בית עשתרות - היה בבית שאן . אלוהי נכר אפק אשור דגון דוד בן ישי דן דן , תל ישראל , ממלכת כבוש הארץ והתנחלות השבטים מיקנית , תרבות מצרים עלי שאול שופטים שמשון פלשתינים הפלשתינים הם הערבים תושבי ארץ - ישראל . שמם מבסס על השם שנתן לארץ על ידי הבריטים - פלשתינה , פלסטין ( בערבית ) או פלסטין ( באנגלית ) . תושבי ארץ - ישראל הערבים אמצו את השם במהלך התגבשות התנועה הלאמית הערבית במאה ה - 20 . היום מגדירים את עצמם כפלשתינים חלק מערביי ישראל , ערביי יהודה , שומרון וחבל עזה , וכן ערבים יוצאי ארץ - ישראל החיים בירדן , בסוריה , בלבנון ובמדינות נוספות . לאחר הכבוש הרומאי , חרבן בית - המקדש השני וגלות עם ישראל מארצו ( במאה ה - ו לספירה ) , חדלה ארץ - ישראל להיות יחידה מדינית - מנהלית נפרדת משכנותיה , ולתושביה לא היתה , למעשה , זהות לאמית . הערבים הגיעו לארץ - ישראל עם הכבוש המסלמי במאה ה - 7 , ואחר כך רב תושבי הארץ התאסלמו . גם אלה שלא התאסלמו קבלו על עצמם את התרבות הערבית . מימי השלטון הרומאי ועד אחרי מלחמת העולם הראשונה היתה אפוא פלשתין משג גאוגרפי בלבד . התעוררות התנועה הלאמית הערבית בסוף המאה ה - 119 עם התעוררות התנועות הלאמיות באירופה , ובכללן התנועה הציונית , החלה גם התודעה הלאמית הערבית להתגבש . בראשית המאה ה - 20 נשמעו בקרב ערביי ארץ - ישראל לראשונה בטויים לאמיים וב - 1911 ניסד ביפו עתון ושמו " פלסטין " . בשנת 1920 , לאחר שהבריטים קבלו את המנדט על ארץ - ישראל משני עברי הירדן , הם הפרידו את עבר הירדן המזרחי מארץ - ישראל המערבית , ואת זו כנו " פלסטין " . היהודים לא קבלו את השם הזה . הערבים , לעמת זאת , אמצוהו . בתקופת המנדט , בשנים 1920 - 1948 , היתה ארץ - ישראל יחידה מנהלתית אחת . על בולי הארץ מאותה תקופה נרשם פלשתינה - א"י . בארץ - ישראל המנדטורית פעלו זו בצד זו שתי תנועות לאמיות : התנועה הציונית והתנועה הלאמית הערבית , שמיסדיה היו ערבים ממשפחות שחיו בארץ דורות רבים . מנהיגה של התנועה , ומי שעמד בראש המועצה המסלמית העליונה , היה המפתי ( המנהיג הדתי ) של ירושלים , חג'אמין אלחסיני . מטרתה של התנועה הלאמית הערבית היתה להקים מדינה ערבית עצמאית בארץ - ישראל . היא אש"ף , הארגון לשחרור פלשתין , היה למייצג ולדובר הראשי של הפלשתינים בעולם . בתמונה - פלשתיני מנופף בדגל אש"ף . הזעם והתסכול שהצטברו אצל הפלשתינים במשך כעשרים שנות כיבוש הביאו לפרוץ האינתיפאדה , שהקיפה את כל האוכלוסייה הפלשתינית . שיחות השלום וההסכמים בין ישראל לפלשתינים לא הצליתו עד כה להביא שקט וביטחון לאזורנו .

קודם  |  הבא