פיקוס

עמוד:97

המכנים פרחי עפצים , ופרחים ארכי עלי המכנים פרחי זרעים . במיני הפיקוס השונים התפתחו מנגנונים מתחכמים להפליא של האבקה והפריה בעזרת צרעות קטנות . צרעות אלה חודרות לתוך הפגה דרך הקשקשים שבפי הפגה , מטילות את ביציהן בתוך פרחי העפצים ובאותו זמן מאביקות את פרחי הזרעים . מן הפרחים המאבקים מתפתחות אגוזיות קטנות , שהן פרותיו של הפיקוס . בפרחי העפצים מתפתחות רמות הצרעים , שיאביקו את הפגות של העונה הבאה . לאחר ההפריה הפגות מבשילות ונעשות רכות ומתוקות . זרעי העצים הגדלים מחוץ לג'ונגל גדולים יחסית ונובטים על הקרקע . את הפגות הגדלות על עצי ג'ונגל אוכלים עופות ועטלפים , המפיצים את האגוזיות עם הזרעים שאינם מתעכלים בקבתם . זרעים אלה נובטים בסדקים שבמרומי העץ ומתפתחים תחלה כאפיפיטים . במהלך גדולם הם שולחים שרשי אויר לקרקע ומתחזקים , וברבות הימים גורמים למותו של הפנדקאי . לכמה ממיני הפיקוס פגות טעימות , המשמשות למאכל האדם . בולטים ביניהם התאנה והשקמה הגדלות בארצנו . מיני תרבות ובר בישראל בין עצי התרבות והנוי של ישראל מצויים כמה מיני פיקוס . הנפוץ שבהם הוא פיקוס השדרות , המכנה גם פיקוס נוצץ . זהו עץ ירק - עד בעל עלים מבריקים , שבהעדר מאביקים מתאימים משיר את פגותיו בעודן קטנות וירקות . עץ נוי אחר הוא הפיקוס הקדוש , שעליו הרחבים מסתימים בחד ארך ודק . עץ זה , שמוצאו מהודו , נחשב בה לקדוש . הוא היחיד בין מיני התרבות הגדלים בישראל , שיש לו מאביקים ופגותיו הבשלות שחרות ומכילות זרעים רבים . פיקוס הגומי גדל בארץ כעץ נוי , אך בהודו מולדתו ובארצות טרופיות אחרות מפיקים ממנו את השרף החלבי המצוי בשפע ברקמותיו ומשמש להכנת גומי המכנה גומי הודי . הגדול בבני הסוג הוא הפיקוס הבנגלי . לעץ זה שרשי סעד המשתרשים בקרקע והופכים לגזעים , וכך יוצרים חרשה גדולה ורבת גזעים , שכלה עץ אחד ענקי . פרט למיני תרבות גדלים בישראל מיני בר : התאנה והשקמה ועוד מין בר אחד של פיקוס המצוי בהרי אילת , באדום ובסיני הנקרא פיקוס בת - שקמה . זהו עץ קטן ונדיר , שצורתו כצורת עץ תאנה , עליו תמימים ולא מחלקים לאנות כמו עלי התאנה ופגותיו הקטנות אכילות . אפשיט צמחים צרעה שקמה תאנה תות פיקסו , פבלו ציר ספרדי - צרפתי רב תחומים ורב סגנונות , הנחשב לציר המודרני הגדול ביותר , הפורה ביותר והחדשן ביותר . עסק בפסול ובקדרות ובעשית הדפסים ותפאורה , בתקופת יצירה רבת השראה שנמשכה כשבעים וחמש שנה . חי בשנים 1881 - 1973 . פבלו פיקסו נולד במלגה שבדרום ספרד לאב שהיה מורה לציור . כשרונו המיחד בלט עוד בילדותו וטפח על ידי משפחתו אוהבת האמנות . הוא למד בבית - ספר מיחד לאמנות בברצלונה ונכנס לאקדמיה הגבוהה לאמנות במדריד בהיותו בן שש - עשרה בלבד . ב - 1900 הגיע פיקסו לפריס , ואף שחזר לתקופות קצרות לספרד , חי רב שנותיו בצרפת והיה למעשה ציר צרפתי . עם זאת נכרת בציוריו השפעת הציור והאפי הספרדי , וגם רבים מנושאי יצירותיו הם ספרדיים וים - תיכוניים . מ " התקופה הכחלה " לקוביזם ולקולז'פיקסו הגיע לפריס בתקופתה היפה כעיר של אמנים . כאן הוא נטש את סגנון הציור הראליסטי ( הנאמן למציאות ) ואת הצבעים הכהים שהשתמש בהם בספרד . בתחלת דרכו בפריס , כשהיה אמן עני ולא ידוע , הוא ציר את היצירות שנודעו לימים כ " תקופה הכחלה " שלו , שנמשכה מ - 901 ר ועד 1904 . בגונים כחלים עצובים הוא תאר דמיות אמללות מחיי העיר : קבצנים , יחפנים ונשים רעבות . עולמם של המסכנים שעמם הזדהה התחלף לאחר זמן ב " תקופה הורדה " ( בשנים 1905 - 1908 ) , שבה נסוג הכחל מפני גוני ורד עדין וחור , שבהם תאר בעקר דמיות מן הקרקס וחיי ללינים וליצנים . מראשית דרכו האמנותית ועד סופה חפש פיקסו ללא לאות ובסקרנות עצומה דרכי בטוי חדשות . המהפכה הגדולה בחיי האמנות של המאה ה - 20 ארעה ב - 907 ר , כשציר את התמונה " העלמות מאויניון " , תמונה מוזרה ביותר , שצירה בהשפעת אמנותו של סזן ובהשפעת הפסול האפריקני . זוהי תמונה חסרת פרספקטיבה , שהצורות בה נראות כלא גמורות ואין עקביות בדרך עצובן . בתמונה זו הניח פיקסו את היסוד למה שנודע אחר כך כסגנון ה " קוביזם " : חקירת המבנה והנפח של העצמים בטבע ותרגומם אל הבד פרק הזמן הארון שבו יצר פבלו פיקסו נחלק לתקופות על פי הסגנונות השונים שבהם צייה ב'תקופה הכחולה : בשנים 1901 - 1904 , הוא צייר בגוני כחול ותכלת , בעיקר דמויות אומללות מחיי העיר עלי הפיקוס הם גדולים , מבריקים וקשים בדרך כלל . במיוחד מבריקים עלי הפיקוס הנוצץ , עץ ירוק - עד המשמש צמח נוי ,

קודם  |  הבא