ערבים

עמוד:12

של שלשת הח'ליפים עמר , עות'מאן ועלי . בתוך שנים מעטות עלה בידיהם להשתלט על שתי האימפריות החזקות , פרס וביזנטיון , ולהקים אימפריה ערבית אדירה , שהשתרעה עם מותו של עלי ( בשנת 661 ) על פני ארצות צפון אפריקה ( ארצות המע'רב - המערב ) מצרים , סוריה , ארץ - ישראל , עיראק , פרס וחצי האי ערב . ההיסטוריונים מסבירים תופעה יוצאת דפן זו בעקר בדחף של יישבי המדבר השחון להשתלט על ארצות פוריות , בהתלכדות השבטים הערביים סביב אמונתם החדשה - האסלאם - ובחלשתן של פרס וביזנטיון . בשנת 661 תפסו את השלטון באימפריה בני משפחת אמיה , שמוצאם משבטי ערב , ובירתם היתה דמשק . בתקופת שלטונם הרחבה תחומי האימפריה עד ספרד במערב ועד הודו במזרח והוחל בארגונה הפנימי . בתקופה זו נסתפחו אל האסלאם בני עמים רבים - פרסים , ארמים , ברברים ואחרים - והוא חדל להיות דת הערבים בלבד . אולם השלטון והצבא נשארי בידי הערבים . בזמן שלטונם של המושלים הערבים מבית עבאס , באמצע המאה ה - 8 , גבר תהליך השתלבותם של בני עמים שונים שהתאסלמי בחיי המדינה . הם תפסו עמדות מפתח במנהל , במסחר ובחיי התרבות ותרמן תרומה נכבדה לפריחת התרבות הערבית - מסלמית על גלוייה השונים - הספרותיים , הפילוסופיים , המדעיים והאמנותיים . פריחה תרבותית זו מצאה את בטויה הבולט בבגדאד במאות ה - 8 - 11 ומאחר יותר בספרד המסלמית . חשיבותם של צאצאי שבטי ערב פחתה עם הזמן . במאה ה - 10 עבר למעשה השלטון באימפריה העבאסית לידי מסלמים טורקים - אך השפה הערבית היתה השלטת והתאר " ערבי " קבל משמעות תרבותית רחבה , שלא היתה קשורה דוקא במוצא הערבי הטהור . תהליך ההתפוררות של האימפריה העבאסית החל למעשה כבר בשלהי המאה ה - 8 , עם השתלטות בני אמיה על ספרד , ונמשך עם הופעתם של שליטים עצמאיים בצפון אפריקה ובפרס . בשנת 1258 , עם פלישת המונגולים לעיראק וחרבן בגדאד , בא הקץ לשושלת העבאסית , שנדחקה על ידי מסלמים לא - ערבים ואף נטמעה בהם . מרכז הח'ליפות המסלמית עבר לקהיר , בירת השליטים הממלוכים , שמשלו במצרים , בארץ - ישראל , בסוריה הבחלקים מצפון אפריקה . בראשית המאה ה - 16 ירשו הטורקים העות'מאנים את הממלוכים והקימי אימפריה מסלמית גדולה , שכללה את כל אזורי מושבם של הערבים . תנועות לאמיות ערביות מגעם של הערבים עם אירופה החל עם פלישת נפוליון למצרים ב - 1798 והשתלטותן של המעצמות האירופיות על הארצות הערביות . אלה הטביעו את חותמן על תולדות הערבים ב - 50 1 השנים הבאות . בתקופה זו אף צמח רעיון הלאמיות הערבית והחלו מופיעות התנועות הלאמיות הערביות . במלחמת העולם הראשונה החל תהליך השתחררותם של העמים הערביים משלטון זר . נקדת ציון חשובה בתהליך זה היתה המרד הערבי בשנת 1916 : שליטי מכה הערבים ( השריף חסין ובניו ) התקוממו נגד האימפריה העות'מאנית בסיועם של הבריטים והקימו את ממלכת חג'אז העצמאית , שהשתרעה לארכו של חצי האי ערב , לחופי ים סיף . באותה שנה השתחררה גם תימן משלטון זר . מצרים , שהיתה נתונה להשפעה בריטית והכרזה עם פרץ מלחמת העולם הראשונה כשטח חסות בריטי , הפכה ב - 1922 למלוכה חקתית בהנהגתו של המלך פואד הראשון . המלוכה במצרים באה אל קצה עם מהפכת הקצינים ב - 1954 . בשנת 1924 הכתר פיצל , בנו השלישי של השריף חסין מלך חג'אז , למלך על עיראק . המלוכה בעיראק חילה בהפיכה אלימה של מפלגת הבעת'ב - 1958 . ב - 925 1 נכבשה חג'אז בידי אבן סעוד , שליט אזור נג'ד שבמרכז חצי האי ערב . אחודן של שתי הממלכות הביא להקמתה של ממלכת ערב הסעודית תחת הנהגתו של אבן סעוד . סוריה ולבנון , שהיו נתונות למנדט צרפתי משנת 1920 , הפכו למדינות עצמאיות בשנית הארבעים . סוריה נחשבה להלכה למדינה עצמאית מאז 1941 אך למעשה עזבוה אחרוני החילים גבר ונשותיו באמירויות ערב המאוחדות . המסורת הערבית מתירה פוליגמיה ( ריבוי נשים ) בחלק ממדינות חצי האי ערב . הרעלה , כיסוי הפנים של הנשים הערביות מוסלמיות , נועדה להסתיר את המראה שלהן מעיני זר ולשמור על צניעותן . בעקבות השיבה אל מקורות האסלאם ( הפונדמנטליזם המוסלמי ) שבו נשים ערביות רבות להשתמש ברעלה .

קודם  |  הבא