מעלית

עמוד:181

לפני שהשמוש במעליות הפך לנפוץ , לא היה אפשר כלל לבנות בניני מגורים ומשרדים שגבהם עולה על קומות ספורות - לא משום שהאמצעים הטכניים לבניתם לא היו בנמצא , אלא משום שהשמוש בהם היה לא נוח . לדגמה , אדם שאתרע מזלו לגור בקומה העשירית בבנין חסר מעלית , היה צריך לבזבז אנרגיה וזמן לא מעטים לטפס ברגל מדי יום פעמים אחדות לדירתו ולרדת ממנה . סביר להניח שאדם זה יחפש לעצמו בהקדם בנין מגורים אחר . במאה ה - 19 נבנו מעליות דומות לאלה שבימינו , שהונעו בתחלה באמצעות מנועי קיטור . בשנת 1880 יצר המהנדס והתעשין הגרמני ורנר פון סימנס את המעלית הראשונה המונעת בכח החשמל , וכיום מעליות חשמליות הן הנפוצות ביותר בשמוש . לדגמה , במגדלי " התאומים " של מרכז הסחר העולמי בניו - יורק , שגבהם 110 קומות , יש 109 מעליות המסגלות לשאת עד כ - 4,000 קילוגרם , והן נעות במהירות של עד 488 מטרים בדקה . אפן פעלת המעלית המעליות המתקנות בימינו בבניני מגורים ומשרדים מפעלות באמצעות מנועים חשמליים רבי עצמה . מעליות אלה נעות בתוך ארבה אנכית , " פיר המעלית " , החוצה את הבנין כלו מלמטה למעלה . המעלית תלויה בכבלי מתכת חזקים , הכרוכים סביב גליל הנע הודות למנוע המסתובב כדי להעלות ולהוריד את המעלית בין הקומות השונות . המעליות מכילות אמצעי בקרה חשמליים , שנועדו להביא את המעלית לקומה המבקשת על ידי לחיצה על כפתור הנמצא בתוכה . למעלית יש גם דלתות חשמליות , הנפתחות רק כשהיא עוצרת בקומה כלשהי , ונסגרות כשהיא נעה כדי למנע פגיעה מהנוסעים שבתוכה . במעליות משכללות יש גם מתקנים מיחדים המבססים על קרן אור העוברת לארך הדלת , ותא פוטואלקטרי הקולט את הקרן והופך אותה לאות חשמלי . התקן כזה מיעד למנע את סגירת דלתות המעלית בעת שמישהו עובר בפתח . גופו של האדם העובר בפתח המעלית חוסם את קרן האור ומונע ממנה להגיע לתא הפוטואלקטרי , ואז האות החשמלי מהתא נפסק והדלתות חוזרות ונפתחות . תא פוטואלקטרי מע"ר מע"ר - ראשי תבות של " מרכז עסקים ראשי " - הוא אזור בעיר המשמש לעסקים , ובו חניות , מרכזי בדור ותרבות , משרדי ממשלה , משרדים של חברות פרטיות , בנקים וכדומה . המשג מע"ר חדש למדי , כי הוא צמח בעקבות גדולן המהיר של הערים המודרניות . העיר המסרתית היתה קטנה ונמצאו בה זה ליד זה , בערבוביה , בתי מגורים , מוסדות צבור ודת , חניות ותחנת רכבת , מפעלי תעשיה ותאטראות . בעת החדשה , בעקר מאז המחצית השניה של המאה ה - 19 , גדלו הערים במהירות , והגדולות שבהן נהפכו לכרכים ( ערים של יותר מ - 100,000 תושבים ) ולכרכי - על ( ערים של מאות אלפים ואף מיליוני תושבים ) . בערים אלה חלה הפרדה בין הפעיליות השונות הנעשות בהן . למשל , בתי - החרשת רכזו ברבעים מיחדים ( לרב בשולי העיר ) , בין השאר בגלל הרעש והזהום שהם גורמים . בחלקים אחרים של העיר קמו שכונות מגורים חדשות , שמלבד בניני דירות ובתים פרטיים אין בהן אלא עסקים מועטים , שהתושבים נזקקים להם כמעט יום - יום , כגון חניות מזון . ואלו העסקים הגדולים , שאין אדם נזקק להם יום - יום , ולפעמים גם מקומות הבדור , רכזו באזור מיחד , הלוא הוא מרכז העסקים הראשי . המע"ר נמצא בדרך כלל במרכז העיר או קרוב אליו , לרב בחלק הישן שלה . הבנינים הישנים נהרסים ( חוץ מהבנינים שמכרזים כראויים לשמור , מטעמים היסטוריים ואחרים ) , ובמקומם מקימים בנינים חדשים , בהם רבי - קומות וגורדי שחקים , כדי לנצל ככל האפשר את הקרקע , שהיא יקרה מאוד באזורים אלה . בבנינים חדשים אלה אין מועידים בדרך כלל מקום לדירות למגורים , אלא רק לעסקים . לכן גרים במע"ר רק מעט תושבים , רבם בבתים ישנים שלא נהרסו , וגם אלה משתדלים לרב לעקר משם לשכונת מגורים שקטה , בגלל הרעש והצפיפות במע"ר . המע"ר הומה ביום , ואלו בלילה , באין בו דירים של קבע - הוא חשוך ושומם , אלא אם כן מצויים בו גם אתרי בדור . במע"ר מרבים גם בתי - האכל : מסעדות , מזנונים וכדומה . אלה משרתים את העובדים הרבים המצויים בו בשעות היום . כיון שרבים נוהרים למע"ר מכל קצוי העיר , יש להבטיח בו הסדרי תחבורה מהירים . מתכנני ערים מעדיפים שתחבורה זו תהיה צבורית , כי האוטובוסים תופסים פחות מקום ממכוניות פרטיות , יחסית למספר הנוסעים בהם , והם גם אינם זקוקים למקום חניה . ברב הכרכים הגדולים מובילה אל המע"ר וממנו גם רכבת תחתית . במע"ר מקצה מקום למגרשי חניה ולחניונים , חלקם תת - קרקעיים , בשביל מכוניות פרטיות . בהרבה ערים גדולות במערב אירופה המע"ר נהפך למדרחוב , והוא סגור לתנועת כלי רכב פרטיים . בניו - יורק המע"ר החשוב ביותר נמצא ב " דאונטאון " ( " העיר התחתית " ) של רבע מנהטן , בסביבות מרכז הסחר מרכז העסקים הראשי , מע - רן של ניו - יורק ברובע מנהטן . הבניינים הם רבי קומות וגורדי שחקים , כי הקרקע באיזור המע"ר יקרה מאוד . הבניינים מיועדים לעסקים בלבד , ולא למגזרים .

קודם  |  הבא