מכונית

עמוד:84

" אולדסמוביל " ; וב - 1908 הציג הנרי פורד את דגם ה - " פורד ]'" , ש - 15 מיליון יחידות ממנו נמכרו בין 1908 ל - 1927 . ב - 1906 הופקה ה " סילבר גוסט " , המכונית שפרסמה את השם רולס רויס . אחרי כן באו השכלולים בזה אחר זה : בלמים מלפנים ומאחור , מגבים , פגושים , בולמי זעזועים ועוד . ב - 1939 הרכבה תבת הלוכים אוטומטית ב " אולדסמוביל " . ב - 1948 הציג גודריץ'את הצמיג הראשון חסר האבוב ( טיובלס ) . השכלולים הבאים היו הגה כח ( 1951 ) ; צמיגים רדיאליים ( 1953 ) ; ומנוע הזרקה ללא מאיד ( 1954 ) . גם כיום הולכות המכוניות ומשתכללות מדי שנה . מבנה המכונית הפרטית והמשאית לבה של המכונית הוא המנוע . כמעט כל המכוניות בימינו מונעות במנוע שרפה פנימית הפועל בבנזין או בסולר ( מנוע דיזל ) . מספר הבכנות במנועים אלה הוא בין שתים ל - 12 , כשרבן המכריע של המכוניות האירופיות והיפניות הן בנות ארבע בכנות ( בארצות - הברית ובקנדה רב המכוניות הן בנות שש עד שמונה בכנות ) . המנוע נמצא או מלפנים - כמו ב " פורד אסקורט " , למשל - או מאחור - כמו ב " חפושית " . מנוע אחורי מניע תמיד את הגלגלים האחוריים . כאשר המנוע ממקם מלפנים , הוא יכול להניע או את הגלגלים האחוריים , כמו במכוניות האמריקניות וברב המכוניות הגדולות בכלל ; או לפי שיטה אחרת , את הגלגלים הקדמיים . כלי רכב מיחדים לנסיעה בתנאים קשים , כמו הג'יפ המפרסם , הם בעלי הנעה בכל ארבעת הגלגלים . את המשאית הראשונה בנה גוטליב דימלר בשנת 1896 . עקרונית אין הבדל במבנה המכני של מכוניות , אוטובוסים ומשאיות , אך המשאיות מתאמות למאמץ הגדול הנדרש מהן . התושבת והמנוע חזקים יותר , הגלגלים גדולים יותר ותכופות מספרם עולה על ארבעה . גם מספר הצירים בסוגים רבים גדול משנים . הקף היצור של כלי הרכב הגדולים הוא כשליש מיצור מכוניות הנוסעים הפרטיות . האוטובוסים והמשאיות מצידים בדרך כלל במנועי דיזל גדולי מדות או אף במנועי טורבינה רבי עצמה . את המשאיות נתן לחלק לשני סוגים : אלה שבהן הארגז הוא חלק בלתי נפרד מתושבת המשאית ; ואלה שהארגז מחבר בהן במפרק אל הגורר , המכיל את תא הנהג ואת מערכת ההנעה . אל שני הסוגים נתן לרתק ארגז נוסף , המתחבר מאחורי הראשון במפרק חפשי . מערכת ההנעה לפני שהוא מגיע לגלגלים , עובר הכח של המנוע דרך מערכת ממסרת הכח , שתפקידה לוסת את הכח של המנוע

קודם  |  הבא