מיצג ומיצב

עמוד:63

דני זקהים . בישראל פועלת קבוצת מיצגים קבועה ושמה " זיק " , המציגה מופעים " פסוליים " שבמרכזם משחקי - אש . האמנים עצמם מופיעים עם לפידים או בין מדורות , ויוצרים באמצעות אש ארועים שונים בחלל . המיצב המלה " מיצב " נגזרת מן המלה " מצב " , ומצינת יצירה המביעה מצב סטטי ( חסר תנועה ) כלשהו בחלל . דרך העצוב והארגון של הפריטים השונים בחלל נתון יוצרים רשם דרמתי של התרחשות כלשהי , אולם למעשה זוהי התרחשות חסרת פעלה . במיצב האמן בוחר לעצמו מקום מתאים לנושא שקבע , ומעצב אותו על ידי חמרים שונים : ציורים , פסלים , חפצים מוכנים , מסכי וידאו או כל דבר אחר הנראה לו מתאים . האמן הישראלי בוקי שורץ , למשל , מציג מאז שנות ה - 70 מיצבים שבמרכזם מסכי וידאו בעת פעלה . לעתים נקלט בהם הצופה על ידי טלויזיה במעגל סגור המצבת במקום , ולעתים מצגות בהם התרחשיות אחרות . אפשר לראות במיצב מעין ציור שיצא מהמסגרת ומתממש במציאות . לכן יש למקום תפקיד מרכזי במיצב . הוא לא רק רקע , אלא חלק מהיצירה . הצופה יכול להכנס לתוך המיצב , להיות מקף בעבודת האמנות ולהיות חלק ממנה . לעתים פסקול מלוה את הצופה בזמן שהותו בחלל המיצב . האמנית הגרמניה רבקה הורן בנתה כתת למוד שהכסאות והשלחנות בה צמודים לתקרה , וצנורות מוליכים צבע אדם מהחוץ אל החלל שבין השלחנות . רוברט גובר האמריקני יוצר חללים בעלי רצפת עץ , מכסה אותם בנירות - קיר ( טפטים ) שהוא מציר , ומפזר בהם חפצים כמו יציקות של רגלי גבר , שמלת כלה וכיור . המיצב הוא צורת האמנות הפלסטית המקבלת ביותר החל במחצית שנות ה - 80 . למיצבים אין מסר או משמעות אחת ברורה . הם יוצרים למען הצופה תנאים , שבהם יוכל לבנות את הספור שלו . המיצב הוא חד - פעמי בדרך כלל , ורק אם מצלמים או מסריטים אותו הוא נשאר לזמן ממשך . אמני מיצב ישראלים , שזה עסוקם היחיד , הם מקס פרידמן וגלית אילת העובדים יחד , גיא בר אמוץ , ואורית אדר שבעבודה ששמה " ילדות למופת " הציפה את אחד החללים במוזאון תל - אביב במים . בדרך זו השתקף האולם במים וכאלו הכפיל את עצמו ויצר שיח חדש בין הצופה למוזאון . אנונות מודרנית ופוסטמודרנית אמנות משגית דאדא תאטרון מיצקיביץ', אדם המשורר הלאמי של פולין , מנהיגה הרוחני בעת מצוקה ומחדש פני ספרותה . נודע בעקר בזכות יצירתו " פן טדאוש " . חי בשנים 1798 - 1855 . אדם מיצקיביץ', בן למשפחת אצילים , נולד ליד העיר נובוגרודק . הוא למד באוניברסיטה של וילנה , והיה פעיל בה באגדות נער פולניות שפעלו לשחרור ארצם משלטון הזרים . בשנת 1822 הוא פרסם קבץ בלדות וכעבר שנה שני חלקים של " האבות " , פואמה דרמתית סמלית . הוא נאשם בפעילות מדינית נגד רוסיה , נאסר ונדון לארבע שנות גרוש בה . במוסקוה הוא עבד כפקיד , התקרב לחוגי המשכילים ובא במגע עם חוגי המהפכנים הרוסים . שם הוא אף פרסם את מחזור השירים " סונטות קרים " ואת הפואמה הספורית " קונרד ולנרוד " . מנהיג רוחני בגולה לאחר ההתקוממות הפולנית , בשנת 1830 , הצטרף מיצקיביץ'אל אלפי המהגרים הפולנים שהשתקעו בפריס והיה למנהיגם הרוחני . באותה שנה הוא כתב את החלק השלישי של " האבות " . " ספרי העם הפולני וספרי הצלינות הפולנית " , שפרסם בפריס בשנת 1832 , נועד לשמש מעין מורה דרך רוחני למהגרים הפולנים . אחר כך הוא פרסם את האפוס " פן טדאוש " , יצירת המופת שלו , שהיא ספור בחרוזים על חיי האצלה הפולנית בתקופת נפוליון . בשנותיו האחרונות התמסר מיצקיביץ'לפעילות מדינית . הוא יצא לארגן גדודים פולניים ברומא ואחר כך בקונסטנטינופול ( כיום איסטנבול ) . בעיר זו הוא חלה בכולרה ומת . פעילותו הספרותית של מיצקיביץ'נמשכה כ - 12 שנה . הוא חדש את הספרות הפולנית ורענן את לשונה . שירתו נשארה מופת לשירת כל הדורות בפולין . יצירותיו תרגמו לשפות רבות , ביניהן עברית , וסופרים סלביים רבים השפעו מסגנון כתיבתו . פולין סונטה מיקובסקי , ולדימיר משורר ומחזאי רוסי , יליד גרוזיה . מראשי האסכולה הפוטוריסטית - זרם חדשני באמנות בראשית המאה ה - 20 - ודוברה הראשי של המהפכה ה וסית בתחום השירה . שירתו מקורית מאוד מבחינת הקצב , החריזה והדמויים . חי בעתים 1893 - 1930 . ולדימיר מיקובסקי למד אמנות ואדריכלות לפני שבחר להעזת משורר . כאשר פרצה המהפכה הרוסית , שהעלתה את הקומומזם לשלטון בארצה הוא הצטרף אליה בהתלהבות והעניק לה מכשרונו בשירתו הוא ( מם ללעג ולבוז את המוסר ( מל מעמד האצילים ואת המסרת המישנת . יצירותיו המפרסמות בתחום השירה הן " ענן במכנסים " , הפואמה " מאה וחמשים מיליונים " והפואמה " טוב ! " , שבה הוא משבח את המהפכה . הדמו"ם יוצאי הדפן שבהם השתמש בשיריו , השפה הישירה והחזקה וכן המקצבים הפרועים , מלהם הקת לו ( מם , מל יוצר מקורי ורב עצמה . מיקובסקי כתב גם מחזות סטיריים וביניהם המחזה " בית - המרחץ " , שבו מתח בקרת חריפה ביותר על החברה הרוסית . המחזה עורר את כעס השלטונות , אולם גם ידידו לא הבינו את דבקותו היתרה במפלגה הקומומסטית השלטת . מיקובסקי נקלע למצב של ב ידות ואכזבה - שע יה מספה גם אהבה חסרת תקוה - ולבסוף שם קץ לחיץ . בשנותיו האחרונות הרבה מיקובסקי לקרא בפמבי המשורר והמחזאי הרוסי ולדימיר מיקובסקי היה תומן ( להב , מל המהפכה הקומוניסטית , וביצירתו ( מם ללעג ולקלס את הערכים של מעמד האצולה הרוסק

קודם  |  הבא