מחול

עמוד:7

מחול המחול הוא תופעה אנושית עתיקה . בשעת שמחה או בעת צער ואבל , בהתרגשות דתית או ברגע של אהבה , בחגיגת נצחון או במסע לויה , הביעו בני האדם את רגשותיהם בעזרת תנועות קצביות , על פי רב מלוות במוסיקה כלית או בזמרה . החזרה על תנועות ומקצבים גורמת להתלהבות ולשכרון חושים ( אקסטזה ) , שהתפרשו בכל התקופות כמעט כבטוי לכחות עליונים , אלוהיים . לכן היה הרקוד מרכיב חשוב בפלחן הדת בימי קדם ואף בימינו בקרב שבטים אפריקניים ואחרים . באמצעות המחול וטקסי הדת תארו המשתתפים בפלחן את התוצאות הרצויות להם , והאמינו שבכך הם משפיעים על האלים הקובעים את גורל השבט או היחיד , למלא את רצונם . כך למשל ברקוד הציד , שבצע לפני היציאה למסע ציד ביער , תארו הצידים את אפן לכידת החיה בתנועה , שלותה כנראה בזמרה או בתיפוף . אחד המשתתפים מלא את תפקיד החיה שהצידים מנסים ללכד , והשאר את הצידים שכמובן הצליחו בסופו של הרקוד במשימתם . כך גם לפני יציאה למלחמה בשבט אחר לצרך בזה , מאבק על שטח מחיה או התגוננות בפני התקפת אויב . הלוחמים בהמוניהם רקדו ותארו בתנועותיהם את הנצחון המיחל . המחול ההמוני חזק את רוחם של היוצאים לקרב והלהיבם . הם האמינו שבכך הם אף מצליחים להשפיע על האלים לגרם לנצחונם על אויביהם . רק בתקופות מאחרות יותר , כגון בעת החדשה באירופה , שמש הרקוד גם כאמצעי חזור וחפוש אחר בני זוג . בעזרת הרקוד החברתי והתחרותי הוכיחו זה לזה הצעירים בכפר או בשבט עד כמה הם מכשרים . המחוללים צורת המחול הקדומה והבסיסית ביותר היא הרקוד במעגל . בצורה זו כל משתתף הוא שוה ערך לרוקדים האחרים שהצטרפו למעגל . אולם עד מהרה התבלטו במחול הכללי הזה יחידים , נשים או גברים , שהתברכו בכשרון תנועה מיחד . בתרביות רבות התפתח מקצוע מיחא של רקדן מימן המסגל לבצע קפיצות , סיבובים או כל תנועה אחרת בצורה מצלחת יותר ובטכניקה הדורשת למוד והשתלמות . בתרביות שונות נשמרה עד עצם היום הזה מסרת המחול העממי , הדורש התמחות רבה . בימינו הדבר בולט , למשל , במחול הפלמנקו הספרדי . במזרח הרחוק , שבארצות רבות בו השתמרו מסורות מחול עתיקות , המחול העממי מבצע רק על ידי רקדנים או רקדניות מקצוענים , שלמדו והתמחו במשך שנות למוד ארכות . מקצוע הרקדן היה מאז ומעולם שנוי במחלקת . מצד אחד , נהנו הכל מיכלתו המרשימה של האמן המבצע והעריצו או שאר - הרוח שבו , ומצד אחר ראו את עסוקו כנחות . הרקדנית היתה בעיני רבים פרוצה כמעט , והרקדן - גבר נשי , ולכן דמות שנויה במחלקת . המחול בעת העתיקה במשך כ - 3,000 שנה התקימה במצרים העתיקה אמנות מחול מפתחת . המחול היה חלק מהפלחן הדתי , ביחוד של האלה חתחור . רקדנים ורקדניות השתתפו בתהלוכות בימי חג ובחגיגות פמביות . רקדנים מיחדים הופיעו בטקסי ההלויה המפארים של עשירים ונכבדים שהובאו לקבורה בצדו המערבי של הנילוס . רקדניות מערטלות בדרו את - נשף החצר - מאת הצייר הצרפתי רוסו . מלבד היותו בילוי מהנה , יש לריקוד הסלוני חשיבות חברתית . במאות הקודמות נפוצו במיוחד נשפי המסכות , שהוסיפו נופך של מסתורין וחידה לריקוד .

קודם  |  הבא