הנביא והממסד

עמוד:117

יש השערות שונות באשר למקום מושבם של השניים . ההנחה הפשוטה היא שהמכתבים נמצאו אצל האדם שאליו הם נשלחו . על פי הנחה זו הסיקו חלק מהארכיאולוגים שיאוש , מקבל המכתבים , ישב בלכיש והיה מפקד המצודה , ואילו הושעיהו , שולח המכתבים , היה מפקד של מצודה קטנה באזור , אולי מפקדה של העיר מרשה . אחרים סבורים שבלכיש ישב הושעיהו , כותב המכתבים . לפי סברה זו הושעיהו כתב למפקדו את המכתבים על מצע יקר יחסית , אולי על פפירוס , והשתמש בשברי כדים כטיוטה . כלומר , מה שמצאו הארכיאולוגים בתל לכיש הם מעין דפי טיוטה שנשרו מ"סל הניירות" של הושעיהו . המכתבים המקוריים נשלחו כנראה למצודה אחרת , אולי לירושלים . ו / עים ולעוות קריאה במכתבים המיועדים לאנשים אחרים היא מעשה שלא יעשה , אולם בהתחשב בעובדה שכותב המכתב והנמען אינם בין החיים כבר למעלה מ2600- שנים , נרשה לעצמנו להציץ במכתבי החרס האלה . המכתבים אמנם מקוטעים וקשים לפענוח , אבל הם מצליחים לשקף אווירה של מצב ביטחוני מתוח , של תככים ושל חשדנות . חלק מהמכתבים שנשלחו על ידי הושעיהו נכתבו על שברים של אותו הכד . באחד המכתבים יאוש מתייחס ל"ספר [ המכתב ] אשר שלחת אל עבדך אמש . " כשמכתבים נשלחים בתכיפות רבה כל כך בעידן שבו אין דואר , פקס או דואר אלקטרוני , סביר להניח שמדובר בעניין דחוף וחשוב מאוד . אחד הנושאים המרכזיים העולה במכתבים הוא נביא מיהודה שנרדף על ידי השלטונות וברח למצרים . הנביא המוזכר בחרס מסי 16 כ ... " הוא הנביא" היה לדעתו של טור סיני גם גיבורו של חרס מס' ... " : 3 ולעבדך [ להושעיהו ] הגד לאמר ירד שר הצבא כניהו בן אלנתן לבא מצרימה ואת הודויהו בן אחיהו ואנשיו שלח לקחת מזה " . כלומר , להושעיהו נמסר ששר הצבא כניהו בן אלנתן נסע למצרים ולקח איתו לשם את הודויהו בן אחיהו ואנשיו . טור סיני שיער שהודויהו היה אחד ממפקדי הצבא , וכי שר הצבא כניהו בן אלנתן לקח אותם איתו , אולי כמלווים . המשלחת הצבאית הזו התכוונה כפי הנראה לאסור את הנביא ולהשיבו ליהודה . יאוש והושעיהו תמכו בסתר בנביא , וכפי הנראה היו אנשי ממשל נוספים שתמכו בו . הושעיהו מספר במכתבו כי הנביא קיבל '' ספר" ( מכתב ) מעבד המלך טוביהו , שגם הוא תמך בנביא . במכתבו הזהיר עבד המלך טוביהו את הנביא מפני שר הצבא : "השמר . " מדוע הנביא הטריד כל כך את אנשי הצבא והממשל ? מדוע שני מצביאים , שנמצאו בתקופה מתוחה מאוד מבחינה צבאית ומדינית , מעסיקים את עצמם בגורלו של נביאי מה היה חטאו של הנביא שבגללו רדפו אותו ! התשובה נמצאת אולי בהמשכו של המכתב המצוטט מפי השרים : ... דברי ה [ נביא ] לא טבם [ טובים ] לרפת [ לרפות ] ידים " ... כלומר , דבריו של הנביא מרפים ידיים , גורמים להחלשת כושר העמידה של העם בתקופה של מתיחות קשה עם ממלכת בבל , ולכן אינם טובים בעיני השרים . מצירוף פרטים אלה הסיק טור סיני , שהנביא הטיף נגד המרידה בבבל והואשם על ידי השלטונות שהוא מרפה את ידי העם . כנראה שבימים שלפני החורבן היו בעם שתי סיעות , שתי "מפלגות : '' האחת התנגדה לבבל וניסתה למרוד בה באמצעות בריתות עם עמי הסביבה כלי Mm בצוות בעל חיים שנמצא בלכיש . חרס מס ' 4 שנמצא בלכיש . חרס זה כתוב בדיו שחורה משני צדדיו ונשמר כמעס בשלמותו . החרס הזה הוא שבר של כד . הכותב כתב על צידו החיצוני החלק של השבר והמשיך בצידו הפנימי , הקעור והמחוספס . המכתב כולל דיווח קצר של הושעיהו ליאוש . אחד המשפטים במכתב העסיק שורה ארוכה של חוקרים : " וידע כי אל מש [ ו ] א [ ו ] ת ' 7 כ [ י ] ע 1 [ א ] נחנו שומר [ י ] ם ככל הא [ ו ] ת [ ו ] ת אשר נתן אדני כי לא נראה את עזקה . " ממשפנו זה אפשר ללמוד שהיה קשר באמצעות אותות בין הכוחות השונים ( אולי באמצעות משואות אש , ( ושהעיר עזקה לא נראתה ממקומו של כותב המכתב . באמצעות משפט זה ניסו חוקרים להציע הסברים שונים ולהסיק איפה ישבו המתכתבים ובאילו נסיבות צבאיות ומדיניות נכתבו המכתבים .

קודם  |  הבא