|
|
עמוד:125
פרק רביעי : אבלות היהדות , הנצרות והאסלאם ייחדו דינים ומנהגים גם לנושא המוות . אלה כוללים את היחס לאדם הגוסס , את הטיפול בגופת המת לפני הובלתה לקבורה , את אוךחות הקבורה , ואת מנהגי האבלות של קרובי המת מזמן פטירתו ועד לתקופות זמן שונות לאחר קבורתו . בכל אחת מהדתות , החוקים והמנהגים משקפים את השקפתה ביחס לגופו ולנשמתו של המת , את תפיסת היחס הראוי של קרוביו וידידיו למותו , ואת ראיית החברה הסובבת כגוף שעליו לתמוך בקרובי המת . שלוש הדתות מדגישות את סופיותו של האדם ואת המוות הצפוי לו , ויש לכך ביטויים רבים בתנ"ן - הברית הישנה , המהווה בסיס להשקפת היהדות והנצרות . לדוגמה הפסוקים : - "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים : עת ללךת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע " : ( קוהלת ג , . 12-1 - "אנוש כחציר ימיו" ( כלומר , חיי האדם קצרים כמשך הזמן שבו העשב עדיין ירוק , לפני נבילתו ) ( תהילים קג , ( 15 בקראן , המהווה בסיס להשקפת האסלאם , חיי האדם מוצגים באופן דומה : " הוא אשר ברא אתכם מעפר , אחר מטיפת זרע , אחר מדם מעובה , אחר יוציאכם עוללים , אחר תגיעו לפרקכם ( כלומר תגיעו לגיל בגרות , ( אחר תזדקנו [ ... ] וכך יימלא זמנכם הקצוב ; " [ ... ] ( כלומר , תגיעו לסוף ימיכם ותמותו ) ( סורת הסולח [ ע'אפר ] , 40 - פסי . ( 67 ועוד נאמר בקראן : " כל אשר בארץ סופו לכלות , ויישארו רק פני ריבונןל נורא ההוד והכבוד " [ ... ] ( סורת הרחמן ןאלךחמאן ] , 55 - פס' ( 27-26 בשלוש הדתות נתפס האדם כמורכב מגוף ומנפש . הגוף הוא היסוד המוחשי והגשמי , ואילו הנפש היא היסוד הרוחני , והיא מכונה גם "נשמה" או "רוח האדם . " הדתות רואות את המוות כהיפרדות הנפש מן הגוף ומאמינות בנצחיות הנפש , כלומר בעלייתה לשמים ובהתקרבותה אל אלוהים . אחד הפסוקים שעליהם מבוססת השקפה זאת ביהדות ובנצרות הוא : "והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה " : ( קוהלת יב , . ( 7 האסלאם מבסס השקפה זאת בין השאר על הפסוק : [ ... ]" אנו ביד אלוהים ואליו סופנו לשוב " . ( סורת הפרה [ אלבקרה ] , 2 - פס ' . ( 156 כעד קוברים את המת ככל אחת ט ; הדתות ? בכל שלוש הדתות קוברים את המת באדמה , אם כי בנצרות וביהדות יש כיום זרמים המתירים את שרפת הגופה . הקבורה באדמה , שהייתה מעשה מקובל בקרב קבוצות אנושיות רבות בעולם העתיק , קיבלה הסבר וחיזוק בכתבי הקודש של הדתות המונותאיסטיות . ביהדות ובנצרות קושרה הקבורה באדמה לפסוק "כי עפר אתה ואל עפר תשוב " : ( בראשית ג , 119 , שאותו אלוהים אומר לאדם וחווה בעת גירושם מגן העדן . בספרות המדרש היהודית מסופר כי לאחר שהרג קין , בנם הבכור של אדם וחווה , את הבל אחיו הצעיר , התאבלו ההורים על בנם המת ולא ידעו כיצד לנהוג בגופתו . "בא עורב אחד שמת לו אחד מחבריו , לקח אותו וחפר בארץ וטמנה לעיניהם . אמר אדס : 'כעורב אני עושה "' ( פרקי דרבי אליעזר , כא . <
|
|