|
|
עמוד:118
5 . הַשְׁלִימוּ . יוֹאָב חוֹגֵג בַּר מִצְוָה בַּכּוֹתֶל . שִׁיר וְגִילִי מְדַבְּרוֹת עַל הַמְסִיבָּה שֶׁל יוֹאָב . אֵיזֶה כֵּיף הָיָה בַּמְסִיבָּה ! אֲנִי מְאוֹד ! הִתְרַגַשְׁתְ | הִתְרַגַשְׁתִי לָמָה ? הֵן הָיוּ טְעִימוֹת . אוֹי . . . אֲבָל הָיְתָה מְסִיבָּה שְׂמֵחָה . בַּהַתְחָלָה כּוּלָם , וְאַחַר כָּךְ יוֹאָב עִם הָאַחִים שֶׁלוֹ . הִתְפַּלַלְתְ | הִתְפַּלְלוּ רָקְדוּ | רָקַד 118 נָכוֹן . אַתְוְגַם . בָּכִית | בָּכִיתָ צָחַקְתְ | צָחַק אֲנִי לֹא אֶת הַסוּכָּרִיוֹת . . . אָהַבְתִי | אַָהֲבָה נָכוֹן, אֲבָל הַיְלָדִים אֶת הַסוּכָּרִיוֹת עַל הָרֹאשׁ שֶׁלִי . זֶה כָּאַב מְאוֹד . זְרַקְתֶם | זָרְקוּ
|
|