|
|
עמוד:139
3 . א . קִרְאוּ . אַתָה רוֹאֶה אֶת הַיָרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים, נוֹעַם ? כֵּן, הַיָרֵחַ כְּמוֹ בָּנָנָה . נָכוֹן, כִּי עַכְשָׁו הַהַתְחָלָה שֶׁל הַחוֹדֶשׁ . הַבָּנָנָה בְּצַד יָמִין . בָּאֶמְצַע שֶׁל הַחוֹדֶשׁ הַיָרֵחַ כְּמוֹ כַּדוּר . בְּסוֹף הַחוֹדֶשׁ הוּא כְּמוֹ בָּנָנָה אֲבָל בְּצַד שְׂמֹאל . לָמָה הַיָרֵחַ כָּל פַּעַם מַשֶׁהוּ אַחֵר ? כִּי . . . אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ לְהַסְבִּיר לְךָ . זֶה קְצָת קָשֶׁה . . . אֶפְשָׁר לִנְסוֹעַ לַיָרֵחַ ? אֶפְשָׁר לָטוּס, אֲבָל זֶה רָחוֹק מְאוֹד . אֲנִי לֹא אוֹהֵב לִנְסוֹעַ הַרְבֵּה זְמַן . טוֹב . . . אֲנַחְנוּ לֹא טָסִים לַיָרֵחַ, אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים לְאֵילַת . למורה | בטקסט מופיעה המילה אמצע שהתלמידים אינם מכירים . אפשר להסביר אותה בעזרת מצבים יום-יומיים, למשל : לכל שיעור / הפסקה / ספר יש התחלה, אמצע וסוף . ב . מָה מַתְאִים ? כִּתְבוּ . בַּסוֹף | בַּהַתְחָלָה | בָּאֶמְצַע שֶׁל הַחוֹדֶשׁשֶׁל הַחוֹדֶשׁשֶׁל הַחוֹדֶשׁ 6 י וֹ רְ דִ י ם לַ דָ ר וֹ ם 139
|
|