|
|
עמוד:19
כְּשֶׁנַעֲמָה חוֹזֶרֶת מִבֵּית הַסֵפֶר הִיא תָמִיד הוֹלֶכֶת לְאַט . הִיא לֹא אוֹהֶבֶת לִהְיוֹת לְבַדָה בַּבַּיִת הָרֵיק . אַבָּא וְאִמָא חוֹזְרִים מְאֻחָר כָּל כָּךְ ! אֲבָל הַיוֹם נַעֲמָה כִּמְעַט רָצָה הַבַּיְתָה . מֵאֲחוֹרֶיהָ הִיא רוֹאָה אֶת הַכְּלַבְלַב הַשָׁחֹר שֶׁהוֹלֵךְ בְּעִקְבוֹתֶיהָ כָּל הַדֶרֶךְ . נַעֲמָה חוֹשֶׁבֶת : מָה יִקְרֶה כְּשֶׁאַבָּא יִרְאֶה אוֹתוֹ ? הַתְחָלָה אֶמְצַע אִמָא, אַבָּא וְנַעֲמָה נָסְעוּ לִקְנוֹת רְצוּעָה, קוֹלָר ושַׂק שֶׁל מָזוֹן לִכְלָבִים . הַהוֹרִים הִפְסִיקוּ אֶת הַוִכּוּחַ וְלָקְחוּ אֶת הַכֶּלֶב לְ"צַעַר בַּעֲלֵי חַיִים" כְּדֵי לִמְצֹא לוֹ בַּיִת אַחֵר . א וֹ סוֹף שֵׁם הַסִפּוּר 19
|
|