|
|
עמוד:89
89 89 לָמָה הוּא תָמִיד מַפְרִיעַ לִי . . . ? הַלְוַאי שֶׁהָיָה לִי אָח קָטָן . אֵיזֶה כֵּיף לְנֹעָה שֶׁכֻּלָם רוֹצִים לִהְיוֹת חֲבֵרִים שֶׁלָה . . . הַי נֹעָה ! שִׁירָה ! ! ! נֹעָה, אֶפְשָׁר לָבוֹא אֵלַיִךְ ? לֹא, נֹעָה, בּוֹאִי אֵלַי ! אֲנִי לֹא יָכוֹל, יֵשׁ לִי אִמוּן שְׂחִיָה הַיוֹם . אוּף . . . חֲבָל . . . בֶּטַח יִהְיֶה לָהֶם כֵּיף . . . לַיְלָדוֹת וְלַיְלָדִים בַּצִיוּר יֵשׁ כָּל מִינֵי מַחְשָׁבוֹת, רְגָשׁוֹת וְעִסוּקִים . הַאִם הֵם מַזְכִּירִים לָכֶם קְצָת אֶת עַצְמְכֶם לִפְעָמִים ?
|
|