|
|
עמוד:15
15 לשירותים כמו מסחר, חינוך, תרבות ובריאות, וגם מפגשים במרחבים ציבוריים וניהול חיי קהילה . ובכלל, כך לא ייעשה שימוש בזבזני באחד המשאבים היקרים – הקרקע, ונוכל לשמור על שטחים פתוחים גם לדורות הבאים . להגדיל את שטח היבשה פרופ' אופירה אילון מציעה פתרונות מעניינים לצפיפות, שקיימים כבר במקומות אחרים בעולם, כמו למשל מודל . דמיינו חיים בקומות, אבל הפעם קומה אחת טורונטו מתחת לפני הקרקע וקומה אחת מעליה . בטורונטו, במרכז העיר, נבנה שטח שגודלו כעיר שלמה מתחת לפני הקרקע, הכולל יותר מאלף חנויות, מרכזים מסחריים ומרכזים עסקיים . באופן הזה השטח שמעל פני הקרקע נשאר פנוי לשימושים אחרים . המודל השני שמציעה פרופ' אילון הוא הגדלת שטח היבשה . איך עושים את זה ? מייבשים את הים ובונים איים מלאכותיים . זהו לא מדע בדיוני . פעולות מעין אלה כבר נעשו במדינות שונות בעולם שיש להן חוף ים, ובעיקר במדינות קטנות וצפופות שיש להן האמצעים הכלכליים כדי להתכונן לתרחיש הצפיפות, המדינה צריכה להחליט שהיא רואה בכך בעיה ראשונה במעלה הדרושים . כאלה הן, לדוגמה : יפן, הולנד, בלגיה, סינגפּוּר, אבו דאבי והוֹנג קוֹנג . גם לישראל יש ניסיון בתחום זה, גם אם מועט : חלקים משטחם של נמלי חיפה ואשדוד היו בעבר שטחי ים, והם יובשו . אם יוקמו איים מלאכותיים לאורך רצועת הים של מישור החוף, יהיה אפשר להשתמש בהם לצורכי מסחר, תיירות ומגורים, אולם השימוש העיקרי שמייעדים להם הוא הקמת תשתיות . באיזה מקום אנחנו עומדים לחיות ? התשובה קשורה לשורה ארוכה של השלכות כלכליות וחברתיות וכמובן סביבתיות . כדי להתכונן לתרחיש הצפיפות, המדינה צריכה להחליט שהיא רואה בכך בעיה ראשונה במעלה שיש להשקיע בה זמן וכסף ולהתחיל להיערך לקראתה . צריך לשאול את השאלות הקשות : כיצד מכשירים את התשתיות ? כיצד מחלקים את המשאבים בין האנשים ? כיצד מתאימים את שירותי הבריאות ואת אספקת המזון והמים למצב העתידי ? מה יעלה בגורלם של השטחים הפתוחים ? האם יוקמו יישובים חדשים, ואם כן, היכן ? ויש עוד שאלות . מייבשים את הים באבו דאבי בשנת 2048 אתם תהיו המבוגרים . אז אולי כדאי להעיר את מקבלי ההחלטות כבר היום, כדי שבעתיד תנאי המחיה יתאימו לגודלה של האוכלוסייה שתחיה כאן ?
|
|