|
|
עמוד:175
בעבודה עם תלמידים מתקשים אפשר לפתוח בהבהרת הצירוף " טחנת - רוח " , שאיננה חלק מן הנוף הישראלי ולא כל התלמידים מכירים . אפשר לעשות זאת באמצעות התבוננות במילה " כנפיים " ובמשמעויות השונות שלה : . 1 איבר התעופה של עופות ושל חרקים , . 2 חלק מגוף או מכשיר הדומה בפעולתו או בתפקידו לכנפי עוף , למשל כנפי מטוס או טחנת רוח . כדאי להציג מראש את ההנחה שהדוברת משווה את עצמה לטחנת רוח , ולהוביל את התלמידים למשמעות המטפורית של המראה מעלה ומעוף לפני הדיון בדרכי התיאור של הדוברת ובבחירות הסמנטיות שלה . השיר עלול להיות קשה לחלק מהתלמידים . לכן , מומלץ לקרוא אותו ביחד ( להתחיל בקריאה בקול או בהאזנה להקלטה ) , ולברר שהתלמידים הבינו את השיר לפני שפונים אל השאלות . פעילות 11 סעיף א - הבית השני יוצר אווירה של אפס תנועה : על הדרכים שנועדו לתנועה כתוב "הדרכים נחו " ; מי הנחל הזורמים בדרך כלל " הבהיקו באור הפלדה " שהיא חומר מוצק ; טחנת הרוח – " עמדה " . סעיף ג - הדוברת יוצרת ניגוד בין היות הטחנה נטועה באדמה בחוסר תנועה לבין התשוקה שלה לעוף . פעילות 12 בבית השלישי כתוב " פרכסו וזעו וחרקו הכנפיים " – שרשרת פעלים המבטאת מאמץ שיוצר רק תנועה קטנה וחסרת תועלת ביחס לממדיה של הטחנה ומשקף את השתוקקותה לעוף . בבית הרביעי – " צר לה כל כך " ; " עיניה כלות " ; " לעולם [ ... ] מרותקת " . השיר ה כּוֹ כבים שיר לירי קצרצר , הנפתח במשפט חיווי קצר , כמעט בנאלי , כמו מנותק מכל הקשר אישי . בעקבותיו שורה שכולה ציור מטפורי מפתיע המתאר את הכוכבים כמחרוזת פעמונים על " צווארי רקיע " . הציור הרב - חושי מפגיש את קטנותם של הפעמונים עם ממדיו האין - סופיים של הרקיע , רומז על צליליהם הענוגים של " פעמונים קטנים " , אולי גם על הצורה הענוגה - מעוגלת שלהם , ומשווה גם את נצנוץ הכוכבים לנצנוץ המתכת שממנה פעמונים עשויים , כשהרקע הוא אפלת הלילה . המטפורה מבקשת להתייחס אל הכוכבים כאל קישוט ומחזירה את תשומת הלב לאמירה הכללית שפתחה את השיר , אך הפעם הוא מופיע בהקשר מציאותי – " גם הלילה " . עד כאן השיר עשוי להתפרש כהתפעמות מיופיו של ליל כוכבים , אך השורה האחרונה של השיר המופיעה בחטף , בלי חיץ בדמות סימן פיסוק בין שתי השורות האחרונות – הופכת את ההתרשמות על פיה ומוסרת בקיצור נמרץ את ההקשר האישי : " ליל יגוניי " . הצירוף מסגיר תחושה אישית מאוד , חריפה ( יגון הוא עצב עמוק , וצורת הרבים " יגוניי " מעצימה עוד יותר את משמעות המילה ) שאין לה הסבר ומותיר את הקוראים בתחושה אמביוולנטית , שמעורבים בה ההשתאות נוכח היופי והאמפתיה לדוברת שתיאור יופיו של הלילה מעצים את בדידותה המשתמעת מן השיר .
|
|