|
|
עמוד:174
פעילות 7 המצלול של השורה " האגם שקט כשקת " נוצר תוך הכפלת העיצורים ש , ק , ט / ת ומדמה את צלילי המקורים של העופות הגדולים . על אף נוכחותה הברורה של המילה " שקט " – המילים "שקט באגם " משמיעות את ה " רעש " באגם . אפשר לספר לתלמידים שהחיזור של חסידות לבנות נעשה באמצעות תנועות של הרמת הראש והורדתו מטה , ואילו חסידות שחורות מחזרות באמצעות נקישה מהירה של המקורים . השיר טחנת - ר וּ ח על פי מוסכמות הסוגה של השיר הלירי , גם כאן מראות הטבע מציפים אצל הדוברת זיכרונות ומחשבות , ומאפשרים לה לספר על עצמה ועל הלכי הנפש שלה . הנוף השלו של הגבעות והעפיפון בשמיים גורמים לה להיזכר בילדותה - " אני משום - מה הי וֹ ם נזכרת / בחל וֹ ם המעוף , בילדות שלי " . מול הנוף המתואר בבית הראשון עומד הנוף שנחרת בזיכרונה של הדוברת מאז ילדותה - גם בו גבעות ירוקות , אבל את מקומו של העפיפון המגביה עוף תופסת טחנת רוח , כבדה וגדולה ונטועה באדמה . כנפיה של הטחנה נעות , אולם תיאור התנועה בשיר מזכיר שכנפי הטחנה רחוקות מלהיות כנפי ציפור - " פרכסו וזעו וחרקו הכנפיים " . הדוברת מזדהה את הּ : " חשבתי : היא ר וֹ צה לעל וֹ ת ולדא וֹ ת " . הדוברת חשה גם היא שרגליה נטועות באדמה , ומשליכה על טחנת הרוח את כמיהתה להמריא מעלה במשמעות המטפורית של הציור הלשוני , להשאיר מאחוריה את המחויבות להרגלים ולמוסכמות , להשתחרר מן הכבלים המרתקים את האדם אל החומר , אל השגרה , אל הבנאליות של הקיום . הדוברת וטחנת הרוח - על שתיהן נגזר להישאר על האדמה ולהסתפק במשאלה ובחלום . בבית האחרון של השיר הדוברת מדייקת את הסיבות לתחושת האכזבה והתסכול : " למה , למה ניתנו לי כנפיים / ללמדני שלא אוכל לעוףו " . ה " כנפיים" כמטפורה לכמיהה לחירות הן הסיבה לעצב המלווה את חייה , משום שלצד הכמיהה קיימת הידיעה שמימוש החלום אינו אפשרי . בעבודה בכיתה כדאי לפתוח בהתבוננות בבית הראשון של השיר , המבחין בין שתי סביבות : הנוף שהדוברת רואה בעיניה והנוף שהיא נזכרת בו מימי ילדותה . מסייעת להבחנה בין שני הנופים בדיקת הפעלים : בבית הראשון הפעלים הם בזמן הווה - מעוטרת , נזכרת - אבל הפעלים בבית השני , המתאר את נוף הילדות , הפעלים הם בזמן עבר - נחו , הבהיקו , עמדה ( " מתנוססת" שבשורה השלישית הוא פועל בבינוני המתפקד כתואר ) . כדאי להפנות את תשומת הלב לשלושת הפעלים " פרכסו וזעו וחרקו " המתארים סוג תנועה האופייני לטחנת רוח , ולעסוק בהשוואה שהשיר מציע בין התנועה שמתארים הפעלים הללו לתארים " חפשי ומהיר " המתארים את מעוף החסידות . כדאי להפנות את התלמידים לבית הרביעי בשיר , ולשאול - את מי מתארת הדוברת בארבע השורות הללוו אפשר להציע לתלמידים להחליף לרגע את " ל הּ " , את " עיניה " ואת " כנפיה " שבבית הרביעי ב " לי " , " עיניי " ו " כנפיי " בהתאמה : אילו כתבה הדוברת כך - את מי הייתה מתארתו ולהרחיב בהשוואה בין התחושות שמייחסת הדוברת לטחנה - ולעצמה . מדוע בחרה להשוות את עצמה לטחנת הרוחו
|
|