בעקבות השינויים הפוליטיים שהתרחשו בסוף המאה - 20-ה מדינות שהגבילו יציאת מהגרים מתחומן ( כמו , למשל , בריה"מ , ( החלו לאפשר הגירה חופשית . לעומתן מדינות אחרות , שהפכו למדינות יעד להגירה , החלו לקיים מדיניות הגירה * נוקשה יותר והחמירו את ההגבלות על ההגירה לתחומן . מדיניות ההגירה כוללת שורה של חוקים ותקנות באשר לקבלת מהגרים למדינה . במרבית המדינות - מדיניות ההגירה מגבילה את כניסתם של חולים , פושעים ושל מי שעלולים לסכן את ביטחון המדינה . יתר על כן , כדי לעצור את גל המהגרים - מדינות יעד רבות קבעו כמה מהגרים הן מוכנות לקבל בשנה , וחוקקו חוקי הגירה נוקשים . מדינות שונות דורשות מהמהגרים להוכיח כי הם מסוגלים לשהות במדינה בלי להיות לנטל על רשויות הרווחה . הן גם דורשות מהמהגרים להראות שיש בכוונתם להשתלב בחברה שהם מבקשים להגר אליה . מדיניות ההגירה הזאת נובעת מחששן של המדינות המפותחות מזרם בלתי פוסק של מהגרים לשטחן , שיחייב אותן להשקיע השקעות אדירות בשירותי חינוך , רווחה , בריאות , דיור ועוד . מדינות אלה חוששות גם משינוי בהרכב האוכלוסייה שלהן . התוצאה היא שמיליוני אנשים בעולם אינם יכולים להגר ממדינ...
אל הספר