/ יהודית גורביץ ושמואל נבון לפני הרבה-הרבה שנים היה הדבר . כל הצפורים וכל העופות היו בצבע אחד , אפר . התעופפו הצפורים מענף לענף , מעץ לעץ , מפרח לפרח , הסתכלו בפרחים היפים וראו מה רבים הם הצבעים , גונים-גונים , רבי צבעים : אדם , צהב , ירק , כחל , ורד , לבן . אמרו זו לזו : " מה יפים הם הצבעים שבהם התקשטו הפרחים ! מרחוק יבריק הצבע , וכל ילד מכיר כל פרח לפי צבעו , ואנו , אפרות כלנו , אין איש שם לב אלינו ולא יכול להבדיל בין צפור לצפור " ! שמע כנפיאל , שר צפורי-הכנף , ושאל : "מה בקשתכן , אמרו ונשמע " . " הבט-נא וראה ! לכל הפרחים צבעים יפים ומבריקים : מזהירים באור השמש בכל צבעי הקשת . ואנו , אפרות כלנו , לא צבע לנו ולא גון , לא יפי ולא הדר ! קשט גם אותנו , כנפיאל " ! " טוב , יהי כדבריכן ; הסתדרנה בשורה , ואצבע כל צפור לפי תורה ולפי רצונה " ! שמעו הצפורים ומיד החלו דוחפות זו את זו , כי כל אחת מהן רצתה להיות הראשונה והיפה מכלן . הראשון בתור היה הנשר , מלך הצפורים , כי חזק הוא מכלן . בא ואמר : " צבע אותי בצבע חום , חום חזק " ! העורב אמר : "ואני אוהב צבע שחר . צבע אותי בשחר " . " ואני " , אמרה ה...
אל הספר