אות ספרתי מורכב מסדרה של דופקי מתח בדידים . כל דופק ( pulse ) כזה נקרא יחידת אות . נתונים בינריים משודרים על-ידי המרת כל סיבית ליחידות אות . במקרה הפשוט ביותר , כל סיבית מקודדת באמצעות יחידת אות אחת . למשל : איור 6 . 11 מציג קידוד פשוט ביותר , שבו הספרה 1 מיוצגת על-ידי רמת מתח גבוהה והספרה 0 על-ידי רמת מתח נמוכה . כדי שהמקלט יפענח אות , כמו זה המופיע באיור , 6 . 11 עליו לדעת קודם-כל , מתי מתחילה כל יחידת אות ומתי היא נגמרת . אחרי-כן צריך המקלט לקבוע אם רמת יחידת האות גבוהה ( 1 ) או נמוכה . ( 0 ) המקלט מבצע זאת על-ידי דגימת יחידת האות באמצע היחידה , והשוואת רמת המתח שנדגמה לערך-סף המוגדר לפי שיטת הקידוד . למשל בדוגמה שבאיור , סף המתח עשוי להיות : 2 . 5 V אות שערכו הנדגם גדול 2 . 5 V-n יפוענח 1-כ ואות שערכו הנדגם קטן 2 . 5 V-n יפוענח . 0-כ לפני שנעבור לסקירת שיטות אחדות המשמשות לקידוד סיביות במערכות תקשורת ממשיות , נציג מונח נוסף , שיידרש לשם השוואת השיטות . / מהירות האיתות ( signaling speed ) של ערוץ שידור היא מספר | הפעמים שהאות המשודר יכול לשנות את ערכו ביחידת זמן . מהירות האיתות נמדד...
אל הספר